לא עונה

שיר לוי

מילים יוסי גיספן לחן: עדי ליאון עיבוד והפקה מוסיקלית: תמיר צור
3/5

אנחנו באגף הקונפקציה של בית החרושת לתעשיית ה"מזרחית" – אם נקרא לז'אנר בשמו. מה זה "מזרחית ישראלית"? לא סתם אמרתי "קונפקציה". יש כאן, לפחות מבחינת הטקסטים העיבוד וההפקה, מתכוני ייצור עממיים המוניים שמעבירים משיר לשיר. תמיר צור הוא יצרן המונים מדופלם, מקצוען ובעל מיומנות שיספק את הסחורה לכל דורש. המיומנות מגיעה עד נגני האולפן שגם הם בד"כ אינם מתחלפים. אז נכון שמקצוענים עושים עבודה מוקפדת, ואפילו מגלים פה ושם ניואנס, אבל השבלונה מנצחת.

את הכישרונות מחפשים יותר בכותבי המוסיקה, בזמרים עצמם. עדי ליאון מסתמן כאחד היוצרים הבולטים בז'אנר. באשר לזמרים – שיר לוי הוא עוד זמר של קול מתת-אל. השאלה היא לאן מתקדמים. אם להישאר ברמת – "מזרחית ממוצעת" או ללכת על משהו מקורי יותר, כי הרי ככל שהזמן חולף, נעשה צפוף בפסגה, הענקים מגיעים להיכל ולקיסריה ואיפה אתה? 

הטקסטים מעלים בי חיוך. היא לא עונה לא, כל-כך לא עונה שאפילו הטלפון כבר בוכה. וגם: בימים האוהב כותב לה משהו על גיטרה (כמה רומנטי)  ובלילות שר מול חלונה… מה שאינו מספיק ואין ברירה אלא לשלוח לה ס.מ.ס. אתם מבינים מה קורה פה? מצד אחד סרנדה בסטייל האיטלקי הישן, הטרובדור ששר מתחת לחלונה ומנגד – הבחור ששולח הודעה כתובה בסלולר. צחקתי פעם שנייה.
שורה תחתונה חשובה יותר מהביקורת הזו. ליוצרים והזמר יש בשורה: זה יתפוס. סלולר, שמחות, מכונית. יתפוס.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. יוסי – מתי תבינו המבקרים הנכבדים, שהמוסיקה הישראלית המקורית שאתם קוראים לה ים תיכונית / מזרחית, באה לדבר לרגליים ולא לראש ? יש בה את המתכון הבטוח זה שינענע את הגוף וזו כל המטרה. אני רואה כמה היוצרים הישראלים הצעירים משתדלים ומתייסרים בכתיבה ובשירה, חלקם אפילו קוטפים סופרלטיבים מכל המבקרים כבדי הראש, הם אפילו פורצים את חומות גלגל"צ ומושמעים חודשיים ברצף ואז מה ? חוזרים אל תהום הנשיה. זמר ים תיכוני מכוון לרחבת הריקודים, הכותבים והמעבדים עושים זאת מיומנות לתפארת. אם תקח 10 זמרים יוצרים אינדוודולים מהדור החדש תגלה שגם הם נשמעים כמו "קונפקציה" רק שה "טרנד" שלהם חולף ביעף.

  2. לאחד שמבין.
    עזוב מבקרים נכבדים: אם אתה "אחד שמבין", אז לבטח את מבין שגם המטרה של ל"נענע הגוף" עשויה להיות יותר מרתקת ופחות שבלונית. לא סתם אני משתמש ב"קונפקציה". יש מוסיקת סמבה מעולה שכל מטרתה זה לנענע את הגוף, ובכל זאת היא מיוחדת, מקורית, ויוצריה אינם עסוקים כל הזמן בלמחזר נוסחאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות