ראפ הוא  טכניקת דחיסת מילים למסגרת של קצב מוסיקאלי מתוח כמו קפיץ. אין מקום לפאוזה. Shoot. אתה צריך לירות משפטים בקצב ולהעביר את הסיפור/תובנה. כמו בכל ז'אנר גם כאן – הכל תלוי בטיבו של המילוי,. ההבדל בין  טכניקה לאמנות הוא כהבדל בין אוונטה סינטתית לחריזה אותנטית.
קאשי שאחרי תקופת בצורת, מנסה לצאת מתוך הבלגאן בחיים עם מסר אופטימי למדי – הכל לא כל כך נורא. אתה, בסופו של דבר, אדון לעצמך. אתה צריך להחליט מה רציני ומה בדיחה. קאשי עושה חשבון נפש. הבחור שחלם על הבמה מגיל עשר מגיע למסקנה שבשביל למלוך לא צריכים כתר, ושאפשר לקום בבוקר לחיים יפים. אפילו את האישה שאיתו הוא מרגיע לקחת הכול בפשוט יותר. צריך להאמין שקאשי מאמין בהתפייסות העצמית. אבל כששומעים את הטון – אין בעיה שלא להאמין. היפ הופ עם פופ ואלמנטים ים-תיכוניים, עיבוד קלידים ייחודי תזמור רוק מרקיד סוחף. קאשי נשמע כמי שדחוף לו להגיד: "כן, אני עדיין כאן". והוא עדיין כאן.