"יום ועוד לילה יחלפו, אבל אני אשא אליך את נפשי", מתיפייפת-מסתלסלת-מתקשטת אורטל אופק במילים ועוד מוסיפה כהנה וכהנה מליצות – "קלעת זר לראשי … יושבת מול הים והאופק מחייך כשאני את דמותך חולמת".הטקסט נשמע התגנדרות  ארכאית משהו במילים, כאילו נועדו לשרת את המוסיקה כאקט  קישוטי טכני בלבד.
היתרון הגדול של אורטל אופק הוא הכישרון הייחודי לקחת מנגינה יפה ולשיר אותה בספיראלות כאלה, כמו הסלסול טבוע בה. גם בשיר הזה, שמילותיו אכן נשמעות כגנדרנות מילולית ,  ידה של המוסיקה בסופו של דבר  על העליונה,  מנגינה ועיבוד יפה לכלים מזרחיים כסאז ובגלמה. הטון הנמוך והמלוחש שמצליח לטפס ולהסתלסל. אורטל אופק מצליחה להגיע לניואנסים יפים שמזכירים את העבודות המובחרות של עידן רייכל.

ראיון 2007