הטנור האדיר הופך כל שיר שחוק, יהיה זה "או סולו מיו", "ספניש אייס", "אל קונדור פאסה" "מעבר לקשת" למיני אופרה טעונת אמוציות. 14 השירים נאספו משני אלבומים: שירים לטיניים ו"BE MY LOVE", שדומינגו שר בשיא הרגש. מבחינתו, פרנסיס לאיי ברט קמפרט, ורודריגו אינם שונים ממוצארט, ורדי ופוצ’יני. השירים על זמניות, מלודיים להפליא, יגרו את בלוטות הנוסטלגיה. אין שום בעיה להגיד על זה שמאלץ. אבל נדמה לי שדומינגו אינו מזלזל אפילו ב"סיפור אהבה" הותיק
