הג’יפסי של משפחת ראייס משכפלים את עצמם. ארבע שנים אחרי הקודם שלהם, צלילי הגיטרות האקוסטיות ממשיכים לקרטע ברומבת פלמנקו. האם העובדה שדבר לא מתפתח עם הג’יפסי צריכה לתסכל את מעריציהם? תתפלאו – לא. אין תחליף לטמפרמנט הזה, לקול הצרוד, לקצבים האנרגתיים. מה להם ולפלמנקו טהור? בשיר אחד MAJIWI שמעתי עיבוד קצת אחרת, אלמנטים מזרחיים, אבל בסך הכל השירים והקצב נשמעים פריכים. דאנס מיוסיק, גיטרות מצויינות, שמשאירות יותר קרוב ללטיני מאשר לסתם פופ
