שלומי שבן מטפס אל "מגדל הפזמון" (גרסאות אישיות לשירים של אחרים) באמצעות רנדי ניומן. שניהם טרובדורים ומספרי סיפורים של פסנתר. הבחירה, לכן, מצוינת. זה יותר סיפור מאשר פזמון קונבנציונאלי, כלומר הטקסט הסרקסטי דומיננטי. המקומות והנפשות הפועלות התחלפו. האיש שנסע עם אשתו למקסיקו ומצא שם נערה והביא אותה לביתו על תקן משרתת – נוסע בשיר של שלומי לגליל ומבא משם דרוזית שעושה הכל בבית שלו מספונז'ה ועד ניקי הקקי של התינוק.
זה האיש הפלצן ששום גננת שמתלוננת על הילד שלו בגן של הסלבריטאים לא תוכל לקחת ממנו את "החיים הטובים" שהוא חי בהם, מגדל שן של יוהרה ואני ואפסי עוד. אגב, את ברוס ספרינגסטין בטקסט של רנדי ניומן מחליף כאן אביב גפן. במקום שספרינגסטין אומר לרנדי – "התעייפתי, מה דעתך להיות ה-Boss לזמן מה", אומר אביב גפן לשלומי שבן: "שלומצ, אני עייף, תשגיח אתה על ילדי אור הירח לתקופה". יחי ההבדל.
שבן בדרכו הפסנתרנית המאוד מוחצנת, נועזת ומתלהבת, לוקח את השיר לפינות התיאטרליות-הלעגניות שלו. השוואה לרנדי ניומן מראה שהאינטרפרטציה נשארת נאמנה למדי למקור. מעביר מצוין את כוונת המשורר בטונים המתכוונים שלו.
שלומי שבן + רנדי ניומן החיים הטובים שלי
