קומוניקטיבי

נינט טייב

ראיון לקראת האלבום
0/5

"קומוניקטיבי" – היא קראה לאלבום החדש שלה. אני מקבל אותו כמה רגעים לפני שנינט טייב עולה להסביר לעיתונאים את לוח הזמנים של המפגש. יאזינו לכמה שירים. היא תחזור להשיב על שאלות. בסוף תבצע שיר מהאלבום החדש. אחר-כך, בחדר אחורי של האוזן השלישית, שוחחנו על הקומוניקטיבי הזה.

אלבום בצבעים שחורים. מי שמחפש את האירוניה – גם בשם האלבום, גם בצבעי העטיפה – אז בבקשה. אני חושב על המושג "תקשורתית" בהיבטים/ רבדים שונים. מצד אחד – מסיבת עיתונאים רבת תקשורת. תשאלו איזו שאלה שתרצו, תיקחו איזו זווית צילום שתרצו. הרי מישהו חשב בשבילה שחשוב לה להיות קומוניקטיבית. מצד שני, עיתונאי לוחץ עליה במסיבת העיתונאים ושואל למה. היא בחרה בחומרים "לא קומוניקטיביים", כאילו אינה מתחשבת בקהל.

צחקתי לעצמי. אמן, רציתי להגיד לאותו עיתונאי, אם הוא יוצר מתוך יושר פנימי – חייב קודם לברר עניינים עם עצמו. להגיע לאמת שהוא רוצה להוציא. האמנות שלו היא המטרה, לא הקהל. הקהל יבוא בהמשך. אמן יוצר קודם כדי לבטא את עצמו. אם עשה את זה, והוא שלם עם זה – את שלו עשה. ברור שהוא מת שגם אחרים יחוו את החוויה בעוצמות שהוא חווה. שיאהבו, שישבחו, שיזדהו. כל מה שבחלקת הקהל המאזין, הקורא, הצופה – כבר אינו בשליטתו.

התקשורת מנסה לברר איתה – מה קרה לה. כאילו היא חייבת משהו מבחינה אומנותית. נינט סיפרה על ההתבשלות האומנותית , ומאידך על הפגיעה בה. כבר כתבתי על התחושה הזו – שחיפשו אותה, שניסו לפגוע בה ישירות.
ה"קומוניקטיבי" הזה מבחינת התקשורת מתפרש – תמשיכי לשחק אותה כמו שהיית. תמשיכי את דימוי ה"מאמי הלאומית", שאנחנו יצרנו בשבילך. ה"קומוניקטיבי" של נינט  ב-13 השירים החדשים, שהיא יצרה באמצעות ועם ברוך בן יצחק ומרק לזר מרוקפור, מגיע, נדמה לי, מההשראה של "יקינטון" שיר של לאה גולדברג שנינט חברה אליו: "לו היה לי מקום/ בין שבילים ועפר/ הייתי רוקמת חלום/ אני הייתי מחביאה שם אוצר// לו היה לי מקום/ בין הים לאדמה/ הייתי לוחשת לעץ/ אני הייתי שרה את שיר הדממה// יש בי ירח והוא עוטף אותי/ אור לבן/ בלילות אדומים אני רציתי/ לברוח מכאן/ וכמה שיותר קרוב אליי/ כמה שיותר קרוב אליי".
זה בדיוק הקומוניקטיבי הזה שעומד בתמציתה של כל אמנות אותנטית – שהאמן יהיה קרוב כמה שיותר אל עצמו. מבחינה זו – נינט מגשימה את עצמה,  ואחרי ששמעתי את החומרים, היא גם יוצאת כשידה על העליונה אחרי כל העליהום התקשורתי.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

6 תגובות

  1. נינט על זה שאת הזמרת הטובה ביותר שפגשתי מעולם לא פקפקתי ובקשר לזה שאת בדרכך הנכונה אני מעריץ את הנכונות והאומץ לעמוד מול כל העולם הביקורתי ולהגיד אני נינט קבלו אותי איך שאני והלוואי והייתי כמוך
    מאחל לך הצלחה ומחכה בקוצר רוח לאלבום הבא
    אוהבבב בן

  2. מה לגבי ביקורת על האלבום שלה יוסי???
    אני מחכה לקרוא את דעתך!!!
    כל ה"מבקרים" בשקל, כתבו על כל המסביב בלי מילה על האלבום (פרט לעינב שיף מוואלה!)
    המוצא האחרון זה אתה…

  3. יוסי, אתה פוגע בול. נינט מקסימה, כבר כל כך מאסנו בתקשורת שנופלת על הבחורה הזו כאילו היא חייבת משהו למישהו. הולכת עם האמת שלה – כל הכבוד נינט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן