אתה קם בבוקר אל תמהר/ קח לך נשימה עמוקה/ ספון פניך בכפיך ותתאר/ חיוך שמחה ודרך ארוכה// …

"סע סע הדרך יפה/ עצור כשאתה מוצא אהבה/ שמע שמע את צלילי הרוח/ הם  ישאו אותך למקום הבטוח"

ביטון כתב שיר עידוד לעצמו, למאזין, לכל המעוניין. אתה קם בבוקר, קח נשימה, חייך חיוך של שמחה, צא לדרך, הרם ראש ותקשיב לצלילי הרוח, יען כי הם יישאו אותך למקום הבטוח. ו"עצור כשאתה מוצא אהבה". האם מישהו חולף על פני אהבה כשהיא נקרית בדרכו מבלי לעצור? הרי כולם משתוקקים לאהבה. למה שיפספסו אותה?

ביטון מאמין שיש תקווה, שאם תצא לדרך תמצא אהבה תגיע למקום "הבטוח". ועל כך כבר נאמר: אשרי המאמין. מי אנחנו שנחלוק על אמונתו. מי אינו רוצה לקום בבוקר עם שיר אופטימי בלב. יש בשיר כוונה שמגיעה עד סימפול קול של תפילה. המוסיקה פשוטה והטון התם הם מהסוג  שאמור לסחוף את השומעים באמונתו של המזמר. לקחתי, לפי המרשם שלו נשימה עמוקה על הבוקר, גמעתי מהקפה לגימות לא חפוזות, אפילו ניסיתי לחייך, אם כי לא יצא לי בדיוק חיוך של שמחה, אבל הטקסט הפשטני לא ממש גרם לי לצאת עם ביטון לדרכים כדי לחפש אהבה, בטח לא לזחול על בטני, כמאמר השיר.