מתי כספי לקראת אלבומו החדש, "נפש תאומה", חוזר עם שיר שאת מילותיו כתב אהוד מנור, מי שהיה עבורו נפש תאומה. התאומות הזו הולידה בעבר שירים כמו אישיים כ"ברית עולם", "ילדותי השנייה", "מישהו", "ימי בנימינה" ועוד רבים וטובים.
השיר עושה אידיאליזציה של היחסים בעבר שלא ישובו עוד. פעם זה היה הרבה יותר מפעים. אושר – ביד הלשון. אילו ניתן היה לחזור למילים של פעם. לגלות את האושר=אהבה ההיא מחדש. פעם זה היה מושלם, נטול פגמים. היום – מוטב לא להוסיף מילה, השתיקה שווה זהב.
כספי הלחין את הגעגוע נוגה, אינטימי, לא לחן שגורם לך להתמוטטות, ליצירת המופת שאתה מצפה ממאסטרו אמיתי כמוהו, מאחד המוסיקאים המופלאים של השיר הישראלי. מוסיקה טיפוסית למתי, מהלכים פשוטים מוכרים, יופיו בצניעותו, אבל נמתין לאלבום הממשמש כדי לשמוע לחנים יותר מפעימים. בפרפרזה על השיר – לו ניתן לחזור לשירים שלמעלה. קולו אינטימי, צנוע, אולי כדי לבטא את תחושת האין אונים לחזור לתחושה של פעם.
כל מילה / שנוסיף היא רק תגרע עכשיו/ כי מולה/ עוד השתיקה שווה זהב/ ואז אולי
היינו שנינו מחייכים היום/ והחיים היו כתמול-שלשום/ ואז אולי / היינו את האושר מגלים
לו רק ניתן לחזור כמה מילים//
כמו שחץ/ שנשלח מקשת לא חוזר / כשהקץ/ מקיץ אז כלום כבר לא עוזר/ כי אז אולי / היינו שנינו מחייכים היום/ והחיים היו כתמול-שלשום/ כן, אז אולי / היינו את האושר מגלים / לו רק ניתן לחזור כמה מילים
3 תגובות
שיר ממש יפה! שמעתי אותו הבוקר בגלגלצ בפעם הראשונה. אני מרגיש שעוד כמה השמעות השיר הזה לא ייצא לי מהראש.
עודד.
מה אתה מבין בכלל
הבעיה הגדולה ( מאד ) של מתי כספי היא שכבר 20 שנה ויותר הוא מסרב בעיקשות ללמוד ולהתפתח כמוסיקאי, או לחילופין לעבוד עם מעבדים-מפיקים אחרים . זה עומד כניגוד מוחלט למהותו בתחלית דרכו הנפלאה. שיר סביר, לא כל כך זורם עם המילים , לא מעובד כמעט והתוצאה- צפויה לגמרי. חבל.