ספטמבר ההופעה

ארקדי דוכין

תיאטרון גשר אולם נגה יפו
4.5/5

עמית יצחק ושמעון חן – גיטרות, קרני פוסטל – צ'לו, צור בן זאב – קונטרבס, ז'אן פול זימבריס – תופים. זמרים אורחים: סימה לוי, לימור עמר, אמיר דדון. אורח מיוחד: דני ליטני.

שירים: אגו קצה, הפוכים, אהבה, אוהבת לא אוהבת, חדר משלי, מטרה, אש בלי נצח, תלוי בי, הפתעות, שער הדמעות, טוב לי רע לי, פרדי, היא לא דומה, מלנכולי, מעליות, טצבל, עוד נגיעה, מיליוני אנשים. הדרן: מולדת, יש בי אהבה, מי אוהב אותך יותר ממני, שער הדמעות, טוב לי רע לי

 

"ספטמבר" היא מההופעות היותר עשירות ומורכבות ששמעתי מארקדי, והייתי בכמה הופעות שלו בעשרים השנים האחרונות.

מורכבת משתי סיבות: האחת: הקבלה הובילה את ארקדי לנתינה. הנתינה הזו קיימת על הבמה – הרכב גדול של זמרים ונגנים שהוא חולק איתם את הערב. השנייה: הערב מאפשר לארקדי לחבר תחנות מאז 1987 ועד היום, מ"מלנכולי" ועד "שער הדמעות", רשימת שירים שכבר מסכמת דרך מופלאה.

הוא מאחורי הקלידים כל הערב – אבל יחד עם כולם. פתוח מאוד, הרבה יותר מתקשר מאי פעם, הוא המנצח של המופע, אם תרצו – תרתי משמע.

"האור מופיע בתוכנו כשיש אליו תשוקה/ אם לא נדרוש שהוא יאיר עלינו/ תגיע המכה"

אין ספק האלבום והמופע נולדו ממצוקה ומהארה. אלבום של תובנות שחוזרות לבסיס, מצב של להתחיל לבדוק מהויות מהיסוד: מי אתה, מנין באת ולאן אתה הולך. מה טיבו של האדם. הרע והטוב. על יחסים סותרים, מהותה של קנאה, אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר, כמובן – ההשגחה מלמעלה. האדם שעומד ממולה – על התלבטויותיו, חולשותיו.

ההארה שתורגמה לשירים ב"ספטמבר" אינה חוויה דתית במובן הפולחני של המילה, אלא מודעות רוחנית – הארת פינות חשוכות, ניסיון להבין מהות חיים. השירים החדשים הם אמירות שמתרגמות את התובנות למילים, שחלקם נשמעים כמורה נבוכים לתועים בדרכי החיים, אבל זו אינה הטפה, ודאי לא מיסיונריות, כפי שניסו אחדות מהביקורות על הדיסק להגיד. הרבה יוצרים וזמרים עסוקים בשנים האחרונות בחיפושים, דברים שנובעים מתוך מצוקה אמיתית להבין מנין באנו ולאן אנחנו הולכים. זה אינו טרנד אופנתי, בטח לא כשמדובר באמנים כאביתר ואהוד בנאי, אתי אנקרי, שלמה גרוניך ואחרים. דוכין מגיע ממקומות של אמת. המוסיקה החדשה נובעת כמעיין מים חיים מהארה הזו, מהיכולת להפנים, שקבלה היא בעיקר נתינה.

הנתינה הזו, כנראה גם הולידה פתיח מפתיע: לא ארקדי פתח את הערב, אלא הזמר המצוין אמיר דדון, בשני שירים. ארקדי מנסה  לחבר ישן וחדש. מצד אחד – שירים על מצבו של האני בתוך הכאוס, מודע לכך שאת הריקבון הבסיסי ("הלכלוך האמיתי הוא עמוק בפנים") בעולמנו לא ניתן לסלק, כך שמקום להסתכל על מה שבחוץ, במקום לתקן את השני – תקן את עצמך. לביצוע  השיר  הבלוזי "הכול תלוי בי",  הזמין  ארקדי את דני ליטני. 

ארקדי לא נסגר בד' אמות הקבלה. המופע פותח אותו ואת כל שעריו המוסיקליים. כשהוא שר "מי אוהב אותך יותר ממני" בהדרנים, השיר חובר ללא דיסוננס ל"שער הדמעות" – כי הצליל הפנימי הוא אותו צליל, מה שהזכיר כי איש אחד ששר את השיר בדיסק לא הגיע לערב  הזה – שולי רנד, אבל גם בלי רנד הייתה תחושה שהמוסיקה מקרבת את ארקדי לאזורים האלה בהם אתה מתדפק על שערי השמיים.

ארקדי דוכין קטעים מההופעה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

13 תגובות

  1. ארקדי
    איזה מוסיקה יפה!!
    ועוד קרני פוסטל, יש לה שיר חדש עם אופיר נפקר מקסים!
    אני אוהבת אותה מאוד!!!

  2. הופעה מדהימה, איזו זכות היתה לי להיות נוכחת בה.
    המילים, המוסיקה, האוירה, האורחים…פשוט מושלם!!

  3. הופעה מרגשת, אינטימית מצד אחד ועוצמתית מאד מצד שני, כיף לראות אמן ותיק שמתפתח ומוצא צורות ביטוי חדשות

  4. הייתי וכל כך נהניתי..עוקבת אחרי דוכין עוד מרדיו "בלה בלה"..אין ספק שהוא רק הולך ומשתבח עם השנים.
    ההופעה הכי מרגשת שראיתי בחיי!!

  5. הייתי במרכז וחבר הזמין אותי להופעה. אני אוהב את ארקדי, עוד מנטשה, והרבה זמן לא ראיתי הופעה שלו, אז זרמתי. אבל זו לא היתה הופעה. זו היתה חוויה מופלאה, לא דומה לשום הופעה שראיתי בזמן האחרון. גם הבשלות והרגישות והעוצמה של השירים החדשים של ארקדי, אבל בעיקר כאילו מישהו קילף ממני משהו. כשנגמרה ההופעה לא יכולתי לזוז. מקווה שיצא לסיבוב בקרוב.

  6. עדיין, ארכדי בא ממקום טוב, אבל כדרכם של מוארים חדשים הוא שש מדי לחלוק את ההארה העצמית שלו, עם האחרים, עם כל האחרים. Having said that כמו שאומרים ב"תרגיע", עכשיו מותר לי גם לומר שההופעה של ארכדי, על שלל צבעיה וגווניה וזרמיה ונגניה הטובים (התופים של זימבריס קצת נשמעים מדי, קצת מגזים בשפת הגוף שלו) הזכירה לי לא מעט מופע של Christian rock משיחי אמריקאי. למרות האיכות הבסיסית השונה לגמרי. התפאורה המילים הפוזה, הכל קבליסטי מסיונרי מאד.
    כיף? בטח. מדובר באולם אינטימי יחסית עם אמן גדול ומלא נתינה וכשרון. להתחבר? אולי, למי שזה מתאים לו. יש אחרים שהנתינה שלהם שההארה שלהם, אם בכלל, נמצאות במקומות אחרים ואולי לא פחות טובים ואמיתיים.
    מה כן? טוב נורא לדעת שארקדי מאושר יותר היום ומצא את מקומו ביקום ביחד עם סימה. טוב לדעת כי זה גורם לו ליצור הרבה ומהר, לפעמים קצת בצורה שטחית, לפעמים קצת יותר מדי בהשפעה של הגורו רבי לייטמן שלו. קצת יותר מדי שלו על הבמה. למה היה צריך אותו שם? הוא לא זמר או יוצר יחודי. לא תמיד לתת זה לקבל. לפעמים זה סתם לתת. סתם בזבוז זמן.
    הסה"כ? חיובי, כי מה שטוב לארכדי טוב לארכדי ומשמח אותי מאד שאחרי הרבה זמן רע עכשיו טוב לו. האם זה טוב לכולם? טוב נו, זה כבר תלוי; נהניתי מזה שטוב לו? בהחלט. נהניתי מפרץ יצירה של אמן וכשרון גדול. עדיין, מיסיונרי מאד לטעמי.
    רוני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות