מה שהבאד פלוס האלה עשו ל"מריח מריח נעורים" של "נירוונה". עיבוד מפתיע, יפהפה. הם גם מטפלים ב"לב של זהב" של "בלונדי" וב"סרט" של "אפקס טווין". איאן איברסון בפסנתר, דיויד קינג בתופים ורייד אנדרסון בבס הם טריו הג’אז הכי פחות שגרתי ששמעתי לאחרונה. לא מדובר כאן באוונגרד, אבל בטח בג’אז טעון מסוג אחר. באפיק האלטרנטיבי, הולכים הבאד פלוס גם על קצב ומלודיה ידידותיים כמו ב"כל מה שהפכת" ומצד אחר זהו מבנה קצבי אטרקטיבי עשיר ב"בעל מדליית ארד 1972" "באד פלוס" מאפיינת אוריינטציה מודרנית שאומרת פתיחות, חשיבה, המצאה. כל קטע מביא תסריט מוסיקלי אחר, קצבי, הרמוני, ולעולם לא משהו שכבר שמענו.
