ההופעה

אליסון מוייה

פסטיבל אשה תיאטרון חולון
4.5/5

היינו צריכים להמתין לשיר הרביעי או החמישי כדי להתחיל לקבל זמרת גדולה באמת. לגברת הבריטית בת ה-48 יש קול של מלכת בלוז סול. לא שלא ידענו, אבל תמיד טוב לקבל אישור מחדש בחי, ובחולון, קיבלנו.
הקהל דיבר על כמה שאליסון מוייה ירדה במשקל מאז התמונה האחרונה שלה שהוא זוכר מהאייטיז. נדמה לי, שבלבוש הזה שהיא עלתה לבמה – חולצה ומכנסיים שחורים צמודים – מוייה יותר מאשר ניסתה להראות את השינוי.
הדיאטה הגיעה גם לתזמורת שהפכה להרכב פופ די קונבנציונאלי ללא סינתיסייזרים – סימן ההיכר שלה ושל Yazoo הרכב הסינתי פופ מלפני 27 שנים. מוייה אקלקטית מאוד, ערכה רשימה מגוונת עד לשירים של מישל לגראן וז'אק ברל, ועדיין האלקטרוניקה הזו קצת חסרה בשירים המסוימים. היום היא מעדיפה הרכב פופ רגיל  מאשר הצליל המסונתז הקריר ההוא מהימים שהיא חלקה במה עם וינס קלארק.
לא קשורה לשום טרנד. היא היום יותר זמרת פופ-סול מיינסטרים מאשר דיווה ההולכת בתלם פופ אופנתי. מה שהולך לפניה הוא קול העוצמה ספוג הבלוז שיש בו יותר "שחור" מאשר "לבן", הגשה שבלעז הייתי מגדיר Down to earth – מנצלת את השירים לטובת יכולותיה כזמרת.
אהבתי במיוחד את השקטים-מאופקים שלה, הקאברים המצוינים ל – Almost blue  של אלביס קוסטלו, That ole devil called love של בילי הולידיי, שכבר מזוהה עם הביצוע שלה אפילו יותר מאשר Don't go או Only You של Yazoo, גם The Windmills Of Your Mind ביצועים שנוגעים בג'אז. כמובן All Cried Out ואת העיבוד ל – Love Resurrection, שהכניס את המופע להילוך גבוה. Ne me quitte pas של ברל בהדרן נשמע ביצוע חיים, מהקאברים היותר מצמררים ששמעתי לשיר הזה. חיבור בין שיר גדול לזמרת גדולה.  אמרנו זמרת גדולה? ואללה.

רשימת השירים

Footsteps
One more time
Only you
Should I feel that it’s over
Hoodoo
All cried out
Fire
Windmills of your mind
Find me
Dorothy
Ordinary girl
Love resurrection
That ole devil called love
This house
Almost blue
Ode to boy
Don't go
Situation
Love letters
Is this love?
Weak in the presence
Mama mama
You don’t have to go

ENCORE
Ne me quitte pas
Whispering your name

אליסון מוייה קטעים מההופעה
מסיבת עיתונאים

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. אליסון מויה מודל 2010: צנועה, נחבאת אל הכלים, נשית ופגיעה, ובעיקר זמרת מרגשת ומרתקת עם יכולות ווקליות נדירות, גוני קול ותת-גוונים.
    הופעה מאופקת, מדויקת, מהוססת וסולידית מול קהל של 850 איש – חציו חם; חציו קפוא, מנוכר, יהיר ומתנשא.
    ולמרות זאת, היה שם הרבה קסם. יש בה – באליסון, הרבה קסם. וסאבטקסט מאוד נשי שעולה על הטקסט.
    בעיני, בחירה מצוינת לפסטיבל "אישה", וחוויה קטנה ופוגעת שאין לה כל קשר לא לנוסטלגיה ולא לשנות ה-80.

  2. הייתה הופעה מדהימה – אחת מהטובות שהייתי, אין על אליסון, ותודה לתאטרון חולון שהזמין אותה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן