מחשבות

עמיר בניון יהודה מסס

נבל עשור ארומה
5/5

"מחשבות רבות בלב איש/ המחשבות כולן, יש טובות, יש עצובות, יש לי מכולן, מחשבות מתחלפות מחשבות בלב כולם"

אני שומע מחשבות שמגיעות מלב של שניים. לא סתם אני אומר "לב". נדמה לי שהמחשבות המשותפות של עמיר בניון ויהודה מסס מקורן מהמקום הזה. יש דואט קולי, יש דואט של "ראש משותף", יש דואט של "לב משותף" – והא בהא תליא. אני אומר את הדברים, כי כמעט נדיר למצוא אלבום שעל כל המילים והלחנים (פרט לשיר של "אהלן וסהלן" של מוריס אל-מדיוני) חתומים שניים, שגם מבצעים את כול השירים. אלבום של מחשבות משותפות, של מילים משותפות, של לחנים משותפים, של תחושות משותפות. איך זה עובד?
זוהי נקודה שבא לך לעבור מתפקיד המבקר לתפקיד המראיין. מה כל כך דחוף היה להם לעשות אלבום משותף? כלומר מנין זה מגיע? יצירה מאוד קשה לחלוק בין שניים. במיוחד מנגינות. איך ניתן להלחין ביחד? בעידן הפייסבוק, הייתי יכול לקבל תשובה און ליין. אבל למה לחפור, אם אפשר לקבל את התשובה לפחות בחלקה מהשירים עצמם.
קחו את "תהיה מאושר" – מנגינה וקולות שמגיעים משתי נשמות שחברו להן יחדיו לפשטות יפה. גם כאן נפגשות הבינה והתחושה: "מה לא הבנת, מה יש לומר/ מה לא תפסת מה לא מובן לך/ מה לא יושב אצלך שם בלב/ מה לא עושה לך טוב, תגיד"… (שיר שעוסק במהות ה"אושר")
ואחרי שמקשיבים, אפשר לקבל תשובה. כשהנפשות והנשמות נפגשות ומתחברות – נולדת מה שנקרא – חוכמת הלב, שמייצרת מוסיקה יפה בפשטותה של שני יוצרים, שמפגשם אינו מנסה להמציא את הגלגל מחדש, אלא מגיע מתוך הוויה משותפת שיסודה בהרמוניה אמיתית של שתי נשמות. 
 "באנו ללכת" – רומנטיות שיש בה תפילה על הדרך שעברו איש ואישה מרגע פגישתם – מאהבה ללא דיבור ועד ההתבגרות וההתפקחות. וגם כאן מנגינה יפהפייה שמגיעה ממפגש אמת של שני יוצרים.
סיעור המוחות-לבבות עמיר בניון-יהודה מסס מתחיל ממשלי י"ט: רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום". האדם חושב ומתכנן, אך בסופו של דבר רק ה' יחליט. (בתקופה שהטקסט המקראי נכתב ייחסו מחשבות ללב…). בשיר המשותף משמש הלב בשתי משמעויות – מחשבה במשמעות המקורית העתיקה וגם במשמעות המודרנית של ה"מרגיש" – בעל יצרים. כלומר – יש לבנאדם הרהורי מרד ("איך זה שהלב לא מוותר"…"לרצות להיות למשהו אחר"…). בשיר הבחירה היא בסופו של דבר להיצמד לשולי הדרך המסמנים גבולות, ללכת בתלם, לפעול על-פי המוסכמות, להתנהג בקונפורמיזם, לא למרוד.

הנשמות מזמרות מגג העולם. גג העולם כפסגה מטפורית שממנה הכל נראה יפה ומושלם אבל אין ירידה ממנה לעולם הזה, אלא רק בצניחה – מה שנראה משם אינו מציאותי, לכן לא יכולה להיות ירידה פיזית של ממש, אלא דימיונית – צניחה.
סוג של אופוריה: משם הכל נראה מושלם, ים כחול, אבל תוך שניות תתעורר על החול – תתפקח, ואין ספק, שכאן במציאות הקרקעית – הכל אינו מושלם… אבל בסופו של דבר הבחירה של הדובר היא ב"כמה טוב לי לרדת" – לא להישאר על גג העולם, אלא לרדת לקרקע המציאות. לא לחיות את האשליה. הגיג שמגיע בדואט קליט שמח וקצבי, פופ עם אלמנטים ים-תיכוניים מקשטים, שירת נשמה מסולסלת של שני זמרים שיחדיו מנסים לטפס גבוה מעל הקרקע בלי להגיע אל גג העולם. זה מה שיפה אצלם.
"בין שברי החומות" – מעין חלום בלהות על נתק קשה ממישהי שמתהלכת בין שברי חומות ואינה עונה – חריג בדיסק. שיר טעון חשמל עם מעבר דרמטי בעיבוד להמונד (אלדד ציטרין) דומיננטי. הרוגע חוזר בצלילי הפסנתר של נדב ביטון בשיר "אמא" – שיר רחום וחנון, פניה לאימא בשפה יומיומית, אהבתו -דאגתו של הילד שהתבגר ומסתכל עליה כמו שהיא הסתכלה עליו כשהוא היה ילד – "נתת לי כבר את כל שאפשר/ להיות מאושר/ עכשיו תורך היי מאושרת". שיר רווי תחושות, עצוב מאוד במהותו, נשמות שנפגשות כדי לשיר אהבתן לאמא הזו שאינה זוכרת, שגם לה מגיע קצת להיות מאושרת. עיבוד תזמורתי יפהפה של שמוליק אלבז. שיר שמגיע מלב ומחלחל ללב ומשם עושה דרכו לעור ומצמררו.
מנגינת בוסה קלילה נושאת את "המנגינה הזאת" בעיבוד יפה לחליל צד וחצוצרה (ניצן עין הבר) – על היצירה המשותפת – דיאלוג של "אחים ליצירה" – שיר שמוציא את כל הכובד מהיצירה המשותפת והופך את הסיטואציה למלבבת. רגעים של אור יפה באלבום המשותף. קליט ומענג.
הנשמות חוזרות להרמוניה יפה של שירת לב חמה – על סוגיית הקיום, על מצב אנושי מלא תהיות ומשברים "מה אתמול ומה היום ומה התפוגג בחלום/ את מי פגשתי היום מי חייך לי פתאום/ מי יאמר לי שלום ומי יכבוש לו מקום, עוד היום". והנה עוד מנגינה יפת צליל בעיבוד לכינור א-לה סטפן גרפלי – והקולות נפגשים במקום שהלבבות נפגשים – גם ב"אהלן וסהלן" של מוריס אל-מדיוני, שפת ההורים שמוסיפה את הניחוח למוסיקה, בעיבוד שהוא עולם ומלואו של מזרח ומערב, למעשה פסגת הרגש באלבום. ועדיין יש מקום ל"מילים ברוח", הדרן צנוע לסיום – על מהות היצירה – כמה זמן ניתן עוד לעשות שימוש במילים, אלו שמוצאן במחשבות ותחושות? כמו כדי לומר משהו על חולשתן, על חולשת האדם באשר הוא.
אלבום של יצירה-שירה משותפת, שמגיע מלבבות שמרגישים זה את דופקו של זה. מוסיקה ששומרת בדרך כלל על קו סולידי, במנגינות, בהרמוניות, קולות חמים שמסתלסלים יחדיו ומצליחים לייצר עוצמה תחושתית . נצמדים היטב זה לשולי זה, תלם משותף שמגיע עד חדרי הלב.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

7 תגובות

  1. אני משוחד כי עמיר בניון הוא אחד הפייבוריטים שלי אבל בכל זאת אני חושב שהוא מבחינה מוזיקלית מורם מעם

  2. ביקורת שכל מילה בה בסלע. קניתי את הדיסק ומאז הוא בלופ. אני מכירה את כל השירים בע"פ. שווה, שווה, שווה ומומלץ.
    דיסק מדהים. המילים, הלחנים והעיבודים יפיפיים, שילוב הקולות בין שני האומנים הגדולים האלה מפתיע ומוצלח. כל הכבוד!
    בהצלחה לעמיר ויהודה. תמשיכו ליצור לנו רגעי נחת כמו בדיסק מחשבות..

  3. איזה יופי של ביקורת דיסק. עשיתי לי רק יותר ויותר חשק ללכת ולקנות אותו.
    עמיר ויהודה איזה כיף שהתאמצתם להתחבר למרות שקשה להוציא יציררה בשניים.
    לנו זה כנראה השתלם…
    נשתמע.

  4. מזמן, אבל מזמן לא קראתי תגובה כל כך חיובית על דיסק שלםף אכן שני יוצרים גדולים שחברו יחד ליצירה אמיתית, כמובן שרצתי לקנות את הדיסק שחיכיתי לו הרבה זמן, הנאה צרופה בכל רצועה ורצועה. לאוהבים והמבינים במוסיקה, רוצו לקנות ותמצאו את עצמכם שומעים אותו בלופ ומאמצים כל מילה. בהצלחה לעמיר ויהודה.

  5. כתבה מדהימה, כתבת דברים מדהימים יוסי. הדיסק מדהים. חומר בראש טוב, מרגיע ומרגש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות