מה שעושה הגיטריסט המצויין הזה הוא SMOOTH JAZZ, ג’אז שהוא קודם כל מלודי, ללא אלתורים מורכבים. זורם באפיק מיד-טמפו. אם ניקח למשל את "נהיגת לילה" כדוגמא, אז המתכון הוא של מוסיקה קצבית בליווי קולי, משהו בגבול הקלות הנסבלת. אבל לבראון יש יותר מזה, ג’אז אווירה אורבאני, סול רך כ"אני עדיין מאמין" בביצוע קולי של מייקל מקדונלד, גרוב לטיני ב"דאנסינג אין דה האוז", סלואו שקט של ז’נט ג’קסון LET’S WAIT A WHILE, שמשקף את התפר של בראון בין ג’אז לפופ