ותעברו  למספר 5 – "אתה חייב להאמין באביב" (ברגמן-דמי-לגראן). יש רגעים איניטמיים שכובשים בכנות העמוקה שלהם. זה הקטע הזה. בנט שר אותו שקט ורוגש מבפנים.  ביל אוואנס בפסנתר חש את  טוני בנט, מגיע אף הוא לאינטימיות בטון פסנתרני יפהפה. הייתה כימיה מופלאה בין הזמר לפסנתרן. זה לא האלבום היחיד שהקליטו. הם גם הופיעו יחד, בלי תזמורת. רק קול ופסנתר.  ההקלטות הן מ-76’. סטנדרטים להקשבה שקטה. "שני האנשים הבודדים" שכתב אוואנס  הוא דוגמא נוספת להבנה התחושתית שנוצרה בין השניים. שירים: "למי אני יכול להפוך", "את יותר קרובה",  "אולי ספטמבר", "הפוך מישהו למאושר". הרגישות ההדדית היא שהפכה את המפגש יחיד במינו, זמר רומנטיקן ופרשן מלודי בפסנתר, וזה מתבטא בכול דבר, בטמפו, בתחושה.