להקשיב לקית’ ג’ארט באימפרוביזציות סולו פסנתר – זו חוויה מהסוג שלא מקבלים בכול יום בהקשבה לדיסק חדש. זה סוג אמני הג’אז, שאתה שומר לו אמונים, ומתעניין בכול חדש שלו. הניסיון מלמד כי ג’ארט תמיד ייקח אותך לשטחים חדשים, יצלול לעומקים שהוא לא היה בהם. הפעם כפול – הקלטה חיה משתי הופעות באוסאקה ובטוקיו, אוקטובר 2002. 17 קטעים, מגוון מוסיקלי מהמינורי ועד הקלאסי והאוונגרדי, טווח של רגשות, מסע מוסיקלי חדש, תזמורת של פסנתר אחד. ושימו לב – אני כמעט לא אומר דברים על טכניקה, כי וירטואוזיות זה לא הסיפור של ג’ארט, אלא היכולת להעביר סיפור באלתור בין אם הוא מלודי בין אם לאו. יש בנגינה שלו רצינות ועומקים של אמן שבאמת רוצה להביע דברים באמצעות הצלילים, והוא עושה את זה ברגישות, בתחכום, במיוחד במעברים. אילתור, נשמה וגםל ספונטניות. לא יהיה מוגזם להגיד שהצלילים האלה הם סייסמוגרף רגשי.
