שם המשחק – ניתוק מהסביבה. אדם בתוך מחשבותיו מתחפר. המסביב עובר לידו, מצדדיו, מעליו. חוסר העניין נע מחוויות שמישהו חולק איתו על טיול, יחס ציני באשר לקידומו של הדוד, ועד למה שאומרים על מצב תעשיית המוסיקה. הדיאלוג שלו עם עצמו הופך את כל מה שסביבו סטאטי ("הכל נהיה תמונה קפואה") המנגינה והביצוע זורמים באפיק של חדוות חיים כאילו המבצע שמח לשתף אותנו במילכודו ("שוב מתגנבת פנטזיה ואין מה שיחזיק אותי נוכח"), מייצרת את האפקט האירוני במוסיקה בעלת ניחוח שהכי מתקרב לי למחוזות צרפת. הסיפור האישי מצליח לחלחל גם תודות לעיבוד העשיר, לשירה התיאטרלית המודגשת שמעבירה הדקויות האירוניות.
תוך כדי שיחה אני שואל את עצמי / אם שמים לב שאני כבר לא מקשיב / משהו מעניין אותי יותר עכשיו / משייט / בין החוף לים
מישהו חולק איתי בלהט נכבד / חוויות מהביקור של משפחתו / דוד שלו קיבל קידום למנהל
מהנהן / זה לא מעניין
זה לא קל / להיות גם פה גם שם / גם מעונן / וגם קיצי , אני מקשיב חצי
תראי / יש מין עניין שקשה לי להסביר / איך שככל שמתקרבים / יותר קשה לי להסתיר
תוך כדי הכל כמעט, אני מדבר / עם עצמי , זה דיאלוג שלא פוסק / איך פתאום הכל נהיה תמונה קפואה / מדבר/ אבל לא נשמע
מישהו חולק איתי את מחשבותיו / על מצב תעשיית התקליטים / היום כולם כבר מורידים באינטרנט/ לא נכון / מה אתה אומר
זה לא קל…..
הנה שוב פנטזיה מתגנבת אלי / ואין משהו שיחזיק אותי נוכח / ובטח שהיו לי עוד דברים/ לומר / מתגבר / וגובר / מתגבר וגובר…. /אם רק היית מדבר
