אני כותב על המוצר החדש של יואב יצחק, רק כדי לומר שאם היה רף ציפיות מזמר בעל קול כמו שלו – השיר הזה הוריד אותו למקום נמוך יותר. לתומי חשבתי, כי זמרים מבכירי הז'אנר הים-תיכוני יביאו כבר משהו ממרום גילם, מניסיונם, מעומק תבונתם. שיהיו אותנטיים יותר. גם: לא נורא להתייצב מול מראה ולשאול: האם אני חייב לרדת עוד שלב כדי לשרוד במלחמת הקיום של הז'אנר, לכוון כל כך שקוף לשמחות.
אבל גם בשירי שמחות כמו בשירי השמחות קשה כנראה לחרוג מהשבלונה, מלעיסת הנדוש. לשאוף ליצירה. היא מטריפה, היא משגעת היא האושר המושלם. מתמיה שלחריזה הטכנית- סינתטית הזו נדרשו שני ראשים כותבים. שירתו של יצחק אכן מבטאת את הלא כלום בשיר הזה. והמוסיקה – כנ"ל. כאילו יצא מבית חרושת לשירים.
איך שאת מטריפה אותי כל לילה
איך שאת משגעת לי את היום
סוחפת אותי תמיד למעלה
אלוהים כמה שזה טוב
איתך למדתי להתרגש
ואת נתת לי כל מה שיש
איתך למדתי רק לאהוב
אלוהים כמה שזה טוב
איתך האושר כל כך מושלם
תמיד בולטת מבין כולן
איתך ידעתי לא לכאוב
אני רוצה רק לאהוב
איך שאת מטריפה….
איתך אף פעם לא מאוחר
אין אתמול וגם אין מחר
איתך ממש לא רוצה לחשוב
אני יודע רק לאהוב
3 תגובות
בסולם הירידה נגמרו כבר מזמן השלבים. ולמה לצפות מזמר "בעל קול כמו שלו" ליותר מאשר זמר "עם קול כמו של מישהו אחר" ? מה עניין הקול לכאן? אין גם קשר ישיר לתחרות הגדולה בין הים תיכוניים. אין שום סיבה לצפות שאנשים בעלי כושר יצירה של עז לועסת ייצרו יותר מאשר גללים. צרכני הים תיכוני יכולים לעכל יותר מאשר גללים, לא? ותיקון אחרון: בעבר כינו את להקת אבבא כ"בית חרושת ללהיטים". גם בית חרושת צריך לייצר מוצר איכותי. זה אינו בית חרושת – זה בית בושת.
סוף סוף מסכים איתך פעם ראשונה בחיים
מצער. מדוע כל כך הרבה יפי קול לא עושים איכות?