The Final Frontier הגבול האחרון

Iron Maiden איירון מיידן

הליקון
4.5/5

יבואו עד עשרים להקות מטאל חדשות. Iron Maiden יש אחת. זו של The Final Frontier היא איירון מיידן של מלכות המטאל. מלכת מטאל. כמה להקות, תנסו למנות אותן, הצליחו לשרוד גם אחרי "תאריך התפוגה" שלהן? 35 שנים אחרי הקמתה, "איירון מיידן" נשמעת אנרגתית, מהודקת ומהוקצעת מאי פעם

 ברור שהציפיות מההרכב עצומות. גם בלי ווליום ענק – המסורת מנצחת. אבל זו אינה רק מסורת, אלא  מימדים חדשים של צליל. מטאל במיטבו. . הם ממשיכים להיות Iron Maiden. האלבום מגלם את סוד ההצלחה. גם אחרי אלבומם ה –  15, יקשה על מבקרי רוק שמנסים מאז השמונים להספידם. מיידן רחוקים מלהתרפק בנוסטלגיה על עברם. ועדין – בלתי ניתנים לחיקוי.

יש מי שחישבו שזהו אלבומם הארוך ביותר. לא רק המעריצים יגידו – אין רגע מבוזבז. רוק של מלודרמה מנוגן ברמות מיומנות על גבול השלמות. תלכו אפילו על בלדה כ – Mother of Mercy. ככה עושים מטאל. אין פשרות. סמיתס-הריס-דיקינסון  עדיין במלוא ההשראה והמוטיבציה. מישהו מוכן להגדיר את The Final Frontier  כאלבומם הטוב ביותר? לא חייבים, אבל נדמה לי כי מבחינת צליל קוהרנטי, זה אלבום הכי קרוב למשל ל – Brave New World. הצד החזק – המנגינות. דווקא הסינגל El Dorado שיצא מהאלבום – לטעמי הפחות מרשים. יש הרבה טובים ממנו. קודרים, מלודיים, מלו דרמטיים. יותר מאשר מזדקנים יפה, שמים את כל האופנות בצד, אינם בוגדים בשורשים. בתולת הזרזל מאז ומתמיד, ועכשיו יותר מתמיד.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. אתם לא מבינים שזה היופי שבאלבום וביכלל היופי שבאירון מאיידן עם תשימו לב כל אלבום אפשרי שלהם שונה מהאחר ודרך אגב האלבום SOMEWERE IN TIME לא כלכך שונה מהאלבום הזה

  2. צריך להתחבר לאלבום החדש ואז להבין שזה אלבום אדיר

    אירון מאידן לא יכולים לעשות סתם אלבום

    בתקוה שיביאו אותם לארץ – גם לנו מגיע
    לפני 18 שנים הם היו בסינרמה עם הזמר ביילי והיה מגניב

    viva – iron maiden – my love.

  3. אני דווקא חושב שזה אלבום ממש טוב, אולי לא הכי טוב שלהם, אבל בהחלט עושה את העבודה. אני אוהב את המורכבות שלו, ואת השפעת הפרוג והפולק על המוזיקה – יותר מאי פעם בתולדות מיידן. האמת שפרוג זו מוזיקה די חופרת, אבל כשעושים אותה במידה – כמו באלבום הזה – אז זה על הכיפאק. אני יכול להבין את התחושה שאין פה להיט אמיתי, וחסרה התחושה של האלבומים הגדולים של שנות השמונים. אבל דווקא היופי פה הוא העובדה שצריך להתרגל לאלבום הזה ולהאזין לו כמה פעמים עד שנכבשים. הלוואי שמישהו כבר יביא אותם לישראל, אם כי קשה לי להאמין….

  4. אני אוהב ומעריץ של איירון מיידן, ועד היום הזה ממש,
    כשאני בן 54, הם, ורק הם, מרגשים אותי, וגורמים לי לאושר נפלא ונדיר, כאשר אני מאזין ליצירות שלהם.

    א ב ל:

    האלבום החדש הזה, נשמע לי, כאילו שסטיב האריס "חיפף",
    ושממש לא היה בכושר.

    בכל האלבום הזה, אין אפילו יצירה אחת, שמרגשת אותי, שגורמת לי לבכות מהתרגשות, שגורמת לי להרגיש את כוונת המלחין הדגול, סטיב האריס.

    להיכן נעלמו היצירות המשוכללות שלהם?
    המורכבות והמפתיעות שלהם?

    משהו לא עבד באלבום הזה, משהו, שעושה את מיידן למה שהם, אינו קיים באלבום הזה.

    וזה עצוב וכואב גם יחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן