מה שהיה ומה שעכשיו: מה קורה לאנשים שפעם חיו ללא מודעות לעצמם, לבעיות הנפש שלהם ("כשהגיטרות ניגנו חזק ידענו לצחוק") ועכשיו "פוחדים לחיות", נותרו רק רסיסים של אהבה ושקט שלפני הסערה ומה שנראה שקט עלול לפגוע לעומק ("עכשיו זה מים שקטים") היבט פסיכולוגיסטי פשטני על החיים, שחור-לבן. כשהיינו צעירים היה טוב. היום לחוץ.
שיר טיפוסי של הכנסייה לקראת האלבום החדש, "שורות של אנשים". חזן בסגנונו – תמיד רגשני, לעיתים רגשני מדי, אבל לעולם לא מתקתק. המבע שלו יכול להטעין שיר גם אם הטקסט שולי. גם כאן – לא נותן לנוסטלגיה להשתלט. תזמור גיטרות קלידים רב שכבתי שמתחבר ל"הו הו הו הו" הזעקתי של הזמר. יש כאן סערת נפש, קמב מטעין בדרמה, הגם שמוסיקלית אני מצפה מהכנסייה למים שיחלחלו עמוק יותר. יותר חידוש, פחות מלודרמה.
זוכרת לפני שפחדנו לחיות/ הגיטרות ניגנו חזק ידענו לצחוק
עכשיו זה מים שקטים/ רסיסים של אהבה
הדלקנו נרות לכבות את החושך/ דיברנו מעט לגרש את הרעש
רצינו הרבה להיות חופשיים/ עכשיו זה מים שקטים
"זוכרת לפני שפחדנו לחיות/ הגיטרות ניגנו חזק ידענו לצחוק
עכשיו זה מים שקטים/ רסיסים של אהבה"
עיבוד: כנסיית השכל, ירון כהן, משה בעבור. הפקה מוסיקלית: דניאל זייבלט, ירון כהם, משה בעבור