אדיר והילדות

אדיר והילדות

High Fidelity
4/5

הסיום "לב אל לב" הוא שיר ברירת מחדל : "לאן שלא אברח/ המוות גם אותי בסוף ייקח/ עדיף להישאר איתך/ עדיף להתחבא בך"... נשמע כמו אופציה פשטנית נוראה. עצוב? "זה לא עצוב בכלל/ אז אל תבכי חבל…" ואני לתומי חשבתי שזה יותר טראגי מעצוב.

אדיר אוחיון וילדותיו מתחו את ה"הגות" הזו לתשע דקות. יש לו כל הזמן שבעולם.  מה קרה? אדיר מנסה להטעין את הטקסט במשבים חזקים של רוק דרמטי, קולות גבוהים, כאילו מתרחשת כאן דרמה גדולה. הנקודה היא שהטקסט הוא דרמה כמעט נטולת תוכן שאינו מחזיק את מפגן הרוק פיוז'ן הזה, בטח לא 9 דקות.

בשירים יש ניסיון לבחון עצמו מהיבט יחסי הבינו בינה. אבל עניינו של אוחיון קודם לייצר דרמה מתממש יותר בעיבודים עתירי קצב. הבחור ספוג השפעות, טעון אמוציות, ובמפגן הגיטרות מנסה לטפס עד לפסגות הרגש. לא תמיד רגשות גואים מולידים שירים מעולים.

כשהוא שר על "מלחמות קטנות מנצחות אותי" וגם על "הרגלים קטנים" בשיר הפתיחה – זה ממש כלום, ורק הזעקה שחוברת לתזזית של הגיטרות הדיסטורשניות מראה שיש כאן גרון שמטפס ממקומות של כאב.

"לאט לאט", שיר על שיר על קשר ללא תוחלת: "שעות שעות עברתי בין ידיה הרוצות, טורפות, נמאס, נמאס, אילו יכולתי רק לעזוב"…  מגיע בקצב ישיר וחזק שמצליח להעביר סערת רגשות של אובדן שליטה כמעט מתבכיין.

אדיר אוחיון ממשיך להפעיל טנור גבוה לשדר את סימני השאלה שמובילים לדאגה על מה שמתרחש אצלה תוך התבטלות מוחלטת – "אני אדמה לרגלייך". השיר הזה – "סילביה" בנוי מיוחד, מצליח להיטען נכון בעוצמות רגשיות. פחות טוב – שיר הוראות אישיות ("עוד") תערובת של שכנוע עצמי ("תן לעצמך קצת לסבול") יחד עם התרפסות ("מי עוד שר לך כמו שאת אוהבת") גם הרוקנרול של "לא היית מוכרחה" הוא יותר בבל"ט  מאשר עוסק בקונפליקטים של ממש, כאשר אדיר מתחנן שתיתן לו "דקה להשתנות" עם תירוץ ש"אני יכולתי לסבול" והיא לא נתנה לו. (אחרי הסבל שעבר – דקה תספיק להשתנות?) גם כאן המלודרמה לא יכולה לשמש עלה כסות.

מצוין "כל מה שרציתי להיות" –פתיחה הרמונית באווירה פסיכדלית ארוכה אפקטיבית של כמעט דקה וחצי בתחילת השיר עד שהוא מגיע למוטו: כל מה שרציתי ירד לטמיו. גם כאן  הטקסט – הוא רישום לא מעמיק על מהות החיים בין חלום למציאות. על הנייר – טקסט נדוש, שגרתי..באה המוסיקה ומפיחה אווירה קסומה: פופ נדיר במקומותינו. השילוב של מנגינה, הרמוניות, שירת פלצט, קצב מוגבר שנכנס נכון כדי להעצים. ההאטה ההזויה בסוף השיר. והנה, יש כאן משהו קצת אחרת, מופק יפהפה. זו מוסיקה!. מומלץ: שייקח את האלמנטים המשובחים מאלבום הבכורה ויטפח אותם. אני מחבר את כל ניצוצות הכישרון. עדיין לא יצאה מהם אש גדולה. היא תצא.

 

אדיר אוחיון – שירה וגיטרות, עידו "דודו" הרשקוביץ – בס, נדב הושע: תופים קלידים ושירה       

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות