קבלו את להקתם החדשה של ארז לב ארי וברי סחרוף. מותר לומר גם בסדר הפוך. מה?! אתה רציני?! נו טוב, סתם, סתם, אבל אחרי הערב המשותף בבארבי, עלתה בי המחשבה – למה לא: יכולה להיות אחלה גרופ, למעשה – סופרגרופ.

לא צריכים יותר מאשר האקספרימנט של בארבי, ערב ראש השנה: ברי הופיע בלא פחות מאשר שבעה שירים במופע ההשקה של "ארגמן", החדש של לב ארי, שהם כ40% מהערב. וכדי לחסוך במילים: אפשר לסכם את השת"פ כהצלחה גדולה. לא סתם הסכים סחרוף למלא ללב ארי כמעט מחצית הערב. בשלב מסוים של הערב הבנת שהמוסיקה של שניהם משיקה ומתיידדת, ובעיקר חוברת לסאשנים שיכולים להימשך עד אמצע הלילה.

שניהם מגיעים מאיזושהי צניעות. ברי הוא סטאר מקומי כריזמטי שיכול בקלות להשתלט ללב ארי המופנם על הערב. זה לא קרה. הייתה על הבמה אחווה יפה. לא לשכוח ששניהם גיטריסטים מעולים שנהנים לאלתר ביחד. ואמנם "ארגמן", השיר האחרון לפני ההדרנים נמתח לכמעט 13 דקות נגינה, כאילו יש התחלה אמצע אבל לא סוף. האינטראקציה הזו נמשכה עד ההדרן האחרון – "עיר מקלט".

אין לי  מושג מה היו שיקולים להפוך את סחרוף מאורח שגגרתי (והוא לעולם לא שגרתי) במופע השקה לדמות כמעט דומיננטית בו. אני יכול לנחש שהיה כאן שילוב של שיקולים אומנותיים ומסחריים. ברי הוא מושך קהל, מביא איתו משבים ערים של רוקיסט אותנטי. אבל נדמה לי שיותר מכך חברו כאן שני גיטריסטים וזמרים שמצליחים להצית זה את זה, שבמוסיקה שלהם יש מטויבי משותפים.

אחרי ארבע פסקאות על השת"פ, אפשר לחזור ללב ארי ולשירים. בחרתי השנה בלב ארי לאחד מזמרי השנה שלי: יש משהו קסום במוסיקה של ארז לב ארי. הוא משדר עומק בלי ללחוץ, בלי לכפות את עצמו עליך. מגיע ממקומות צנועים, לא מחפש לענות על צרכים וגירויים מידיים. "ארגמן" נוצר מהצנוע הזה, מהחיבור בין קודש לחול, בין האיש המאמין לאיש המקשה בשאלות, יוצר אמין שמתחבר למקורות כדי לגעת בעצמו, בנפשו במוסיקה השוזרת יפה אקוסטי בחשמלי כדי ליצור אווירה מעט הזויה, טעונה מתח קל- צלילים נוגים בגוונים אפורים קודרים, עם קרן של שמש באופק. התחושות האלו הגיעו מהאזנה לדיסק.

 ארז חיבר את "ארגמן" ל"שמחת הפרטים הקטנים". לא תמיד האקוסטי צלח. יכול להיות שלא עמדתי במקום הנכון, אבל לא תמיד הגיעו צליל הכינור של אורן צור, וגם צליל הנבל (תומר בכר) תבע לעיתים את עלבונו. ארז שקוע בגיטרה, בקושי מישיר לקהל. הוא זמר שנותן את שיש לו, לא "יורד" אל הקהל, לא מפלרטט, לא מחניף.
ענווה, חוסר יהירות לא תמיד תכונות שמעניקות לך יתרון על הבמה, וזהו למעשה ההבדל הגדול בין דיסק להופעה. מה שמחזיר אותי לברי – החיבור ביניהם העניק לערב את הייחוד שלו, למעשה העניק לו מימד שקשה מאוד להאמין שארז לב ארי יכול לשחזר. מה שמחזיר לפנטזיה של הפתיחה – להקתם החדשה של ארז לב ארי וברי סחרוף, אפשר גם לומר את זה הפוך. אם זה קורה –  וקשה להאמין – אני מגיע לבכורה השנייה.

אורן צור – כינור, אריאל אביזוב – גיטרות, תומר בכר – קלידים ונבל, עמוס פרידמן – בס, יהודה מונסונגו – תופים. אורחים: ברי סחרוף, ז'אן פול זימבריס, פטריק סבג.

שירים: ביום אקרא, בעתיד לבוא, בוקר טוב, בסוף היום, אל תפחד, שמחת הפרטים, רק תאמין, פרימטיביים, מלחמה אבודה, אנה אפנה, נפתלי הדג, מה אעשה, דבר איתי, דואטים עם ברי – נפתלי הדג, לב שלם, עיר של קיץ, צדק, ארגמן, לבבתיני, עיר מקלט.