כל מה שאני

גוסטו

התו השמיני
5/5

אם אני צריך לבחור את עשרת היוצרים זמרים בז'אנר המכונה "מוסיקה ישראלית  מזרחית" או "ישראלית ים-תיכונית" – לגוסטו שמור מקום גבוה, הרבה מעל לכוכבים שכובשים את שמי ההיכלים למיניהם (חתונות, תרבות וספורט)

השוו אותו לעמיר בניון. אולי משהו בסלסול הקולי. באקצנט, אבל גוסטו ובניון עולמות שונים. בניון אישי, פיוטי, בתוך עצמו הוא גר. גוסטו עממי, איש מוסיקת העולם, פתוח, מקיף עצמו בכלי נגינה אתניים אקוסטיים, מתבל בפלמנקו ואנדלוסית, מחובר לראיי האלג'יראי.  הרבה יותר "פולק" מאשר בניון. וכבר כתבתי בעבר – כזה שב מאמי מקומי.

כל מה שגוסטו (יליד ירושלים, כיום מתגורר במעלה אדומים) הוא – קיים באלבום הזה – מן המינור המערבי ועד לסלסול מבית אבא. מן הצועני ועד האנדאלוסי. מן העיבוד האוריינטאלי ועד צלילי שאר העולם.

תקבלו את השילוב כבר בשיר הפותח "בורח וחוזר"  ("אם לא תאמרי לי, אני לא אדע אף פעם/ כי על פנייך ניכרת השלווה") פסנתר מינורי, מלודיה יפת תואר, שירה של כוונה אמיתית. עיבוד אקוסטי עשיר שמדגיש את קווי המתאר המוסיקליים היפים שלו. היחסים האמביוולנטיים בינו ובינה.

מה שבולט – רמת הטקסטים והעושר המוסיקלי שעוברים כמעט לאורך כל הדיסק: צליל הפלמנקו של "מיליון" – שאלות פילוסופיות על מהות-מקור האושר – מעוטר במעבר מוסיקלי יפהפה. ("מה כבר ביקשתי כל חיי/ מעט שלווה פיסת מזל/ שלווה ואור לרגע דל")

האוריינטאלי הקצבי חוזר במצב רוח עולז של ראיי אלג'יראי בשיר "עלה מזלי" – גוסטו על עצמו ועל יחסו לסביבתו ולאנשים שונים  ("לפעמים אני מחפש סיבה לשינויים מיותרים, "לפעמים אני מבקש פינה להתייחד קצת על עצמי"). שירה, קצב ועיבוד מלהיבים.

לירי ונוגה – "כל מה שאני" –  חשבון נפש אישי בריכוז של כל מה שהשפיע עליו, מציאות וחלום, הטוב והרע, במקצב מידטמפו, מנגינה פשוטה ונוגעת, טון שמעביר תחושה של תוכו כברו – ישיר, כן, אמין.

ועדיין לירי ומלנכולי משהו – "את איתי?" ("איך את יפה כשאת שלווה רק אלוהים יודע/ חבקי אותי וננצח שיגעון") – מנגינה סימטרית, מזכירה קלאסיקות מקומיות, עיבוד נכון לצלילי גיטרה אקוסטית וצליל נשיפה.

"קוסם" מגיע בתערובת של בלקני צועני ולטיני– מנגינה סימטרית בסגנון הישן והטוב (ממבט שלשל ילד שאיבד את קסמי ילדותו – "קוסם אחד הפך אותי לאיש שמח/ אחרי חיים של עצבות ושל פחדים")

סוכרייה של ממש – "חביבי" לפי לחן של פאקו אורטגה (מילים: גוסטו ואסף אטדג'י) בדואט עם לילה מלקוס שהוסיפה מילים בספרדית – מקצב הרומבה פלמנקו המחניף הזה, וגוסטו בהבעה מלאת כוונה שנשארת באזור האישי שלו ואינה  גולשת לשטחי הבידור.

"רק עוד כוס קפה אחד איתך" לפי לחן של בוב דילן – לצלילי גיטרת פלמנקו וכינור צועני – על אהבה וחסרונה ומה היא הייתה יכולה להיות כשהיא הייתה איתו. גם כאן מתחבר האנדאלוסי עם האוריינטאלי לסערת רגשות.

"טוב לך שם" מעין ואלס עם ניחוח צרפתי, מנגינה מלטפת ומחבקת – שיר געגועים למי שאינה איתו. הבעת האמת, הסלסול נשיאים על המנגינה היפה כדי לשיר ולרקוד עם גוסטו.

"קורע ונוסע" – עיבוד מלהיב נטו לחמישיית מיתרים (קצבי – ללא חטיבת קצב), שנסון מחויך מהותו האדם באשר הוא – על חולשותיו, שכתבו גוסטו ואסף אטדג'י. צליל ישן, אבל מגיע, נוגע . נכון. חם ואנושי. קחו את האלבום הזה. גוסטו על קשת גווניו, בכל הדרו.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות