הלו אדון שלום גברתי

דנה לפידות

מילים: דנה וחנה לפידות, לחן: דנה לפידות ושמוליק וקלסר עיבוד: Henree חגי מזרחי,
3/5

אתם מבינים על מה השיר הזה (טקסט למטה)? מהו "סוד הגברים הסוגדים לאישה משוחררת"? אני מכיר כאלה שממש לא. הם נהנים ממנעמיה של המשוחררת אבל אינם סוגדים. פרט לכך – מנין המידע על "מיליוני אנשים שמסתתרים",- איך מגיעים מכאן לעוד כמה "סודות" – החיים הקטנים, החיים הורודים, החיים הפשוטים בדירה מסוממת (הדירה? הדיירים שבה?)  ולאנשים משתכרים שמקיאים את האין (לשיכורים יש מה להקיא) ובמה היא הלכה "רחוק מדי"?  וגם איך הגיעה ל"הכי רעה בעיר"? הרי למשוחררת הזו סגדו. מבולבלים?
שוב חוזר בשיריה של דנה לפידות הניסיון להיות "משוררת", כפייה מאולצת של  מטפורות מוזרות, יומרנות לשמה. מוסיקת הדאנס בעיבוד האלקטרוני של
Henree הנשענת על קו מלודי יפה ואפילו "להיטי" – מאפשרת לשיר לזרום יפה אל רחבות הדאנס, אבל כלל אינה "קוראת" את הטקסט. חיה את חייה העצמאיים. התוצאה – הדבקה. חבל, כי דנה לפידות מנסה להגיד משהו בקול הגבוה והמשתוקק, ולא אומרת דבר.שתהיה זמרת דאנס קלאב, אבל שתתחיל להתחבר לשירים שלה.

 סוד החיים הפשוטים בדירה לא מפוארת/ סוד הגברים הסוגדים לאישה משוחררת/ מיליוני אנשים מסתתרים/ עומדים במקום לא זזים/ ואת הלכת רחוק מידי

סוד החיים הקטנים לפעמים מאושרת/ סוד החיים הורודים בלי פנים בלי כותרת/ מיליוני אנשים משתכרים/ מקיאים את האין וחיים/ ואת הכי רעה בעיר/ את הכי רעה בעיר

לגור בלונדון או פריז/ לתפוס מונית ולהכריז/ הלו אדון שלום גברתי/ המון תודה לך חרותי/ את מחפשת את האמת

סוד החיים הפשוטים בדירה מסוממת/ לילה ויום ועוד לילה וחום מוצאים את ההרגל/ הימים מתהפכים ללילות/ אנשים מתעסקים בשטויות/ ואת הלכת רחוק מידי

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

9 תגובות

  1. יוסי שלום, קראתי את הכתבה שלך ואני יכול להגיד לך שאתה לא מבין כלום אבל כלום במוזיקה, מי מינה אותך להיות מבקר ? שכן לא הבנת מילה מהשיר הזה, השיר הזה מושלם, רק כדי להסדיר לך את הראש, קורא לחופש של אנשים " לגור בלונדון או פריז,לתפוס מונית או להכריז, הלו אדון שלום גברתי, המוןן תודה על חרותי,תדמיין את המצב , לחתוך את הנורמות, להיות בחופש טוטאלי, אנשים מתלבשים כול יום בשיגרה רעה כזאתי, חליפות, עניבות, למה ? נורמה חברתית, עד שזמרת קוראת לשחרר את הנורמות אתה קוטל את הטקסט הכי טוב שנכתב עד עכשיו, כי הרי עם היא הייתה רושמת שיר בסגנון " יאללה תירמו את היידים באוויר " זה היה בסדר ? שטחיות זה מה שאתה מייצג, ואם אתה מספיק בור, כדי לכתוב דבר כזה על דנה,אז מבקר מוזיקה ממש אבל ממש לא מתאים לך להיות, דנה היא זמרת בחסד עליון ראיתי את ההופעה שלה והוקסמתי, הטקסטים הכישרון שצף על הבמה, ההבנה הזאת שאתה חלק ממנה, בתור מעריץ יותר חשובה לה מהצלחה, סוף סוף זמרת שיודעת, ומבינה, ולא " פותחת רגליים " ( סליחה על הביטוי ) כדי להתקדם למעלה אלא עושה זאת לבד, ועולה מדרגה מדרגה כדי להצליח, דנה חולים עלייך, הוד השרון

  2. מסתבר שלא רק מוזיקה מזרחית אתה קוטל אתה קוטל כל דבר שקשור למוזיקה בשפה העיברית
    לא מתאים לך סע לארה''ב או לאנגליה ותשמע שם מוזיקה
    תתחיל להבין שאתה גר במזרח התיכון ולא במערב התיכון
    אתה לא תכניס פה כללים לאזור שבו שומעים שאתה לא מתחבר אלייה אז אתה לא צריך לרדת נמוך מידי כי אתה מוריד את עצמך ברמה

  3. לא הבנתי משפט אחד ממה שכתבת…מה ניסית להעביר בכתבה הזו לעזאזאל?!
    בקיצור…שיר להיט. ואם לא הבנתם את המשמעות שלו , אז עדיף לא להביע דעה בכלל.

  4. חרסונסקי המבולבל.
    השיר סוד החיים מעלה קונפליקט בשאלה, להעיז או לוותר.
    השיר פותח במילה "סוד" – סוד הוא מן הסתם משהו לא מובן, שנשאר חסוי, מסתתר מפני היכולת האנושית להבינו – כמו החיים עצמם. מליוני אנשים מסתתרים – מסתתרים מפני מה? אולי מעצמם? אולי זה קצת מפחיד להיות מפחיד להיות חשוף בעולם? האנשים מבטאים חלקים באישיות של גיבורת השיר מסמלים את הפחדים שלה, לגדול, לפרוץ להעיז…
    לפעמים חיים קטנים בלי יומרות או חיים וורודים כלומר חיים שלא מתעמקים בהם, חסרי מודעות הם הם אולי הדרך הנכונה לחיות אותם? וכל זאת למה?? כי מודעות גורמת לנו לראות את האין – אין חווית ה"היעדר" של חיינו או כמו שאומר אלבר קאמי "הריק הוא המסע האינושי שהכי קשה לאדם לשאת אותו"…
    "ואת הכי רעה בעיר- איך מעיזים להיות רעה? מה זה אומר?? עושה מה שאת רוצה? מפסיקה לרצות? מעיזה להגיד מי את בלי לפחד? הפיזמון מדבר על מגורים בלונדון או פריז מתכתב עם "לונדון" של חנוך לוין. בשיר "לונדון" בביצועה של חווה אלברשטיין הענקית מדבר חנוך לוין על חוסר המשמעות בחיים ואומר באופן ציני שלפחות בלונדון אפשר לסבול את הריקנות כי שם יותר נוח בשיר זה גיבורת השיר חוגגת את חירותה, מכריזה עליה כבל עם ועולם – לונדון או פריז מסמלות בשבילה את ההליכה בגדול, את ההעזה לצאת מגבולות המוכר.
    הבית השני שוב מבטא השיר את הריקנות והפעם בצורה של התמכרויות, של התמכרויות להרגלים, לימים שהופכים ללילות, לעיסוקים סתמיים: "ואת הלכת רחוק מידי" – מה זה אומר? – ג'ניס ג'ופלין הלכה רחוק מידי, רחוק מידי מהריק אל מותה. האם "רחוק מידי" משמעו – רחוק מכפי יכולתה? האם יש כאן רמז למחיר שיש בהעזה, האם ל

  5. אני באמת מנסה להיות מנוטרל ולהבין את הצד שלך בביקורת, אבל אני תמיד חוזר לשאלה מה לא ברור בטקסט הזה? זה טקסט אישי אמיץ ומצוין על תקופה בחיים, קל להזדהות עם הטקסט כמו שקל להתמכר לשיר היפהפה הזה.
    מעל הכל דנה לפידות, היא זמרת מדהימה עם יכולת לרגש ברמות שאין להרבה זמרות על.
    בעידן שאמנים בארץ פוחדים להעז דנה הביאה שיר בועט אז נכון שעל טעם וריח אין מה להתווכח אבל לא צריך לרחרח יותר מידי ציניות כשהאמת כל כך ברורה בשיר. הלו אדון שלום גברתי.

  6. "כמה שאני מבולבל , אמר חרסונסקי המתוסכל "
    "כמה שאני שיטחי הוסיף חרסונסקי והקיא "
    איכס איזה ריח … לך תתקלח !
    בן זונה של שיר
    דנה את גדולה

  7. טמטום של מבקר ,משועמם ומתוסכל ,
    זו זמרת מצויינת שמדינה קטנה זו אכן לא מסוגלת להכיל , קיבינימט מתי תבינו ותעריכו איכות ווקאלית ואיכות כתיבה , מבקר יקר נמאסת , תתחיל להקיא קצת טוב שלא יקיאו עליך בטעות !!!
    דנה בהצלחה את זמרת חו"ל ומגיע לך בייבי 🙂

  8. אחחחח.. כמה אתה צודק.
    כמה פשטני לקרוא טקסט ופשוט ל"הקיא" (כן יש לי מה להקיא מסתבר) אותו כך, פשטני, בלי להבין בין השורות, לחטט בפנים עמוק בתוך הטקסט.. (אולי עוד שעור שניים בספרות יכולים לעזור למבקר מוסיקה רק שלא ברור לי למה ומה זה קשור – הכתבה, כן לאיכות המוסיקה…).
    ואולי אני באמת אדם אחר, ללא חיים שסוף סוף מצא שיר שמעניין לי לשמוע, שכייף לי ונעים לי לחשוב על הטקסט ולחפש בפנים אצלי את המשמעות שלו בשבילי.
    אולי באמת אנו צריכים להתרכז בטקסטים כמו: "יפיופה, בואי אלי, תני לי נשיקה על השפתיים" או כמו "מקודשת, בטבעת זו" ולהגיד שאלו השירים ואלו הטקסטים שמתאימים למדינה שבה האנשים הם קטנים, קטנוניים, ו….. מיותרים? (לא רוצה שתתפוס אותי במילה …כן?). אפשר לכתוב "אני אוהב" , "אני שונא", אבל לבקר היום טקסט של מוסיקה זה מיותר לטעמי כי רוב המוסיקה שנעשית היום בארץ כי … ללא טקסט!!!
    ביקורת (זאת היתה ביקורת? או שסתם הקאת את מה שיושב לך על הלב…) צריכה להיות עניינית (לא שממש ברור לי למה היא צריכה להיות – כל אחד וטעמו הוא…)
    הביקורת שאתה כתבת אפילו לא תואמת את ההגדרה….
    חבל…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות