לא רק מעריציו המתמוגגים לקראת הגעתו לישראל יודו כי המוסיקה שלו ממלאת את חייהם אושר של תום נעורים ורומנטיקה נשפכת זה למעלה מחמישים שנים. ננסח אחרת: הם (החיים) היו נראים קצת אחרת ללא להיטיו הגדולים של האחד והיחיד – ניל סדקה. איזו קריירה. הפרסים, הלהיטים הקלאסיים, הפחות קלאסיים, שיתופי הפעולה. הו סדקה. אוהבים אותך.
 The Music Of My Life שם שמחייב להכניס רק להיטי ענק, אבל לא: דיסק 2 אמנם כולל את כל המבוקשים ביותר, אבל דיסק 1 מכיל 11 שירים חדשים. לא תזהו אפילו אחד. הפתעות? הסיכוי שהוא יחזור על להיטים סטייל הו קרול,  ברייקינג אפ איז הרד טו דו, קלנדר גירל, "הפי ברסדיי סוויט סיקסטין ואחרים – שואף לאפס. אבל סדקה כאמן המלודיה כתב שירים שנשמעים אמנם אולד סקול-אולד פופ, אבל אין כמוהו כדי לשחות בז'אנר הזה – כולל סגנון "דו וופ" מעורר געגועי סיקסטיז ב – Right Or Wrong . ככה לא כותבים היום, אבל אין כמו סדקה לשחזר את המתכון.

רוקנ'רול? יש אבל לא משהו שחייבים לרוץ לספר לשכן מלמטה. בקלישאה – סדקה עשה רוק ללא סקס-סמים. אם רוקנ'רול, הוא כנראה העדיף פופ מרוגש בנוסח אנדי ויליאמס ב"את המוסיקה של חייי" שמלטף במלודיה שלו..
אבל למרות שהאלבום (דיסק 1)  יוצא לקראת חג המולד, זה אינו בהכרח אלבום כריסמס, אלא הצדעה לימים שבמיינסטרים פופ היה משהו נקי מאוד
הדיסק הזה נפתח במה שיכול להיחשב להיט  – "האם את זוכרת" (האזינו למטה) בשילוב של בוסה ואפרו קובני, הפופ הקלאסי של "את חייבת להאמין בי" בנוסח קרול קינג. המלודיה הענוגה והטון הרגיש של שירים שהם תזכורת לכישרון של סדקה כסינגר-סונגרייטר. העיבוד למס. 9  "האם לא תחלקי את חלומך איתי"  – פתיחתו כמעט מזכירה את "חורשת האיקליפטוס". והמנגינה ההורגת של "איך אני יכול לשנות את דעתך",  וזהו סדקה במיטבו, קאמבק  ממש. ומי שמחפש את כל הישנים – דיסק 2 יספק הסחורה ובגדול.