קלפטון Clapton

אריק קלפטון Eric Clapton

וורנר Warner Bros
4.5/5

אחד היתרונות בלהיות אמן מבוגר, שבע דיסקים, רווי תהילה וגם מרופד בהרבה נכסים  – שאתה יכול לעשות מה בראש שלך, ואם הקהל לא יאהב – שלא יאהב. העיקר שאתה (האמן) אוהב ושלם עם מה שעשית.
משך כמעט 35 שנה, מצפים מאריק קלפטון לשחזר את ה-
Cream  ואת דרק והדומינוס. אבל האיש שעבר את השישים לא ממש מתיישר על מה שמצפים ממנו. קלפטון אומר כי האלבום הזה בתוצאתו הסופית – אינו מה שהתכוון לעשות. במובן מסוים, קרו דברים והוא נתן הם להתגלגל, הפתעה גדולה לעצמו, גם לאוהביו-מעריציו.

 קלפטון יצר אוסף  שנוגע בכל דבר כמעט מהמוסיקה המסורתית – אולד סקול פופ, בלוז וסטנדרט ג'אז, תזמורות נשיפה, קאונטרי ועד קטעים מקוריים. אם דיברנו על תוצאה – יש כאן שילוב של מוסיקה סולידית-רגועה וגם חידוש. נוסטלגיה וגם  מגע עכשווי. רשימת האורחים מכובדת – ג'יי ג'יי  קיייל האגדי, המתופף ג'ים קלטנר, הבסיסט וילי ויקס, הקלידן ולט ריצ'מונד וגם וינטון מרסליס, שריל קרו, אלן טוסנט, דרק טראקס וסטווי וינווד שהיה איתו ב"בליינד פיית'"

קלפטון מחבר בלוז רוק (Travelin' Alone) עם ג'אז פריך, גם ריתם נ' בלוז אולד סקול. גם גוספל בלוזי כ – Judgement Day, בליווי ההרמוניקה של קים וילסון.

את סטנדרט הג'אז "כמה עמוק האוקיינוס" של אירווינג ברלין, קלפטון שר בנינוחות כובשת כולל סולו גיטרה מעודן. וינטון מרסליס מוסיף צבע ג'אזי יפה בסולו חצוצרה. ג'יי ג''י קייל שר ומנגן ב Rivers Runs Deep . החיוך מגיע ב"חברי הטוב ביותר החלבן" בסגנון ג'אז אולד ניו-אורלינס. את Autumn Leaves, אולי הסטנדרט הכי "מכוסה" בתולדות המוסיקה האמריקנית, עוטף קלפטון ברכות מהורהרת.
לעמעם אורות. "קלפטון" הוא אלבום מחמם לב באמת. מפתיע אבל קולו של קלפטון מתאים לשירים האלה. נגינתו בגיטרה – נו, טוב תקשיבו. רק העובדה שקלפטון עצמו התאהב בחומרים מצדיקה הגעה לדיסק, ואחרי שסיימתי 14 שירים, אין אלא לבשר – מאלבומיו הטובים ביותר.

 

 

1 Travelin’ Alone

2 Rocking Chair

3 River Runs Deep

4 Judgement Day

5 How Deep Is The Ocean

6 My Very Good Friend The Milkman

7 Can’t Hold Out Much Longer

8 That’s No Way To Get Along

9 Everything Will Be Alright

10 Diamonds Made From Rain*

11 When Somebody Thinks You’re Wonderful

12 Hard Times Blues

13 Run Back To Your Side

14. Autumn Leaves 

אריק קלפטון מדבר על "קלפטון"

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. לדעתי אריק קלפטון משתבח עם השנים, ודווקא בשנים האחרונות הוא כאילו עזב את השחור (הבלוז) כמה שהוא התאים לו וחזר לחיות את החיים בצבעים. אחרי הכל הוא אמן מאוד מגוון. אני לצערי מסתייג מדברי הפתיחה של הכתבה, אני חושב שדווקא אמן בסדר גודל של קלפטון שזוכה לאורך שנים לאהדת הקהל חושש שהקהל יעזוב אותו במידה מסויימת כמו הורה שלא רוצה שילדיו ינטשו אותו לעת זקנתו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות