רובי וויליאמס זורם עם Flood הראשון במסגרת האיחוד מחדש. נהר הלהיטים הגועש של העבר מחייב. קול משתוקק מזמר: "עומד על קצה הנצח/ בתחילת משהו/ צועק אהבה על העולם/ בימים ההם היינו כמו אנשי מערות/ עמדנו מול הירח והכוכבים/ ואז סלחנו להם/ אפגשך במקומות המוארים/ מגני האמונה אנחנו/ במקום שהרעם מתגלגל הם ירוצו כל כך מהר שנקרע את האדמה"…
כמה שזה דרמטי, מלודרמטי. הקולות הגבוהים של גארי בארלו ורובי ויליאמס נמצאים חזק בתוך הטקסט. שיר פופ שמתפתח במנגינה הורסת, רגש עולה על גדותיו. כוכבים, דמונים, ירח וכוכבים ויכולתו של האדם לנצח, לעצור את השיטפון, למרות הקשיים. יש מי ששורד. יש מי שנכנע.
להקת הבנים (יש עוד הגדרה כזו? ייעלבו.) נשמעת רגשנית מפעם. המנגינה נועדה להפעים. האם גם לכם יש תחושה של עתיר רגש? מהסוג שעולה על גדותיו. מתכון אולד פאשן שאמור להפשיר את הקרח באלסקה. רובי ויליאמס? חזר לכור מחצבתו. תרומה? כשיצא Progress, האלבום החדש נוכל לדווח יותר על משמעות הצטרפותו.
Standing, on the edge of forever
At the start of whatever
Shouting love at the world
Back then, we were like cavemen,
We’d beam at the moon and the stars
Then we forgave them
We will meet you where the lights are,
The defenders, of the faith we are
Where the thunder turns around they’ll run so hard we’ll tear the ground away
You know no one dies, in these love town lies
Through our love drowned eyes, we’ll watch you sleep tonight
Although no one understood we were holding back the flood
Learning how to dance the rain
We were holding back the flood they said we’d never dance again
The Flood
תגובה אחת
שיר מדהים!!!
לא מפסיק להתנגן אצלי באייפון,מומלץ מאוד לראות את הביצוע שלהם בX פקטור לשיר הזה
רובי וויליאמס אדיר