געגוע לכאן – ההופעה

דניאל זמיר

רידינג 3 תל-אביב
4.5/5

בטח שאני שולח אתכם למופע הזה, בתנאי שכל האורחים שהגיעו לכבד את דניאל זמיר ולחלוק איתו קטעי נגינה בערב הזה –  חוזרים לנגן בו.

הצחקתי. שלמה גרוניך, יוני רכטר, אביתר בנאי – על במה אחת, חלומו הרטוב של כל נגן. ערב קוסמי חד פעמי בהחלט. תענוג צרוף, שכל שנותר זה להתגעגע אליו מרגע זה, כי כנראה לא יחזור עוד.

"געגוע לכאן" – זה שם האלבום שלכבודו התכנסנו ברידינג 3, ובלשון דף יחסי הציבור – מופע השקה חגיגי. לזמיר – כבר אלבום מס. 8, מביא איתו לבמה את כל הניסיון, המיומנות, מהפכי חייו, החיבור בין ג'אז למוסיקה יהודית, וירטואוזיותו כנגן סקסופון, היכולת שלו לרכז סביבו נגנים שמתחברים באהבה גדולה, במיוחד אביתר בנאי – שמהות חייו העכשווית נושקת למהות חייו של זמיר.

הם קורנים יחד. שניהם עברו מהפך בשנים האחרונות שהובילם לכיפות וציציות וכל השאר.  למפגש ביניהם יש עוצמות משלו, לא מוסיקה דתית, אלא המוסיקה שיונקת .מהעוצמות האלו.  דניאל זמיר בא מג'אז. מאימפרוביזציה, מקום שבנאי לא הרבה לשוטט בו. אבל במוסיקה כמו במוסיקה, חיבורים נוצרים, אם מנקודת מפגש מיוחדת, גם מתוך אהבה יצירתית הדדית. יש קליק חזק, יש השראה משותפת. נועדו.

והגיע גם שלמה גרוניך עילוי ששלף שופר ששוחח ברגישות יתר עם צליל הסופרן של זמיר, וכאן כבר גם אנחנו שוחחנו עם השכינה. כנראה רק דואט כזה גורם לרוח הקודש לנשב. ואחר-כך דהרנו איתם בשבע שמיניות לפסגת ההתלהבות.

בהדרנים עלה בחור גבוה שעונה לשם יוני רכטר. לא. לא. הוא לא חוזר במשהו. לא תפילות ולא שופרות ולא רוח הקודש. אבל יוני רכטר הוא הקלאסיקה שדניאל זמיר חלם תמיד לפגוש על במה אחת. הנה הוא כאן. דואט בלי להקה "וזה כל מה שיש",  ויש הרבה.

לקינוח מתוק מאוד: "שיר נבואי קוסמי". כולם על הבמה. דניאל, אביתר, שלמה, הלהקה. שלושה פסנתרים. כל העולמות מתחברים, כל המעגלים נסגרים.

עוד מילה על חתן הערב – השיק את עצמו וקיבל ברכתם של מוסיקאי ענק (לגרוניך הוא קורא "הרב שלמה גרוניך") המוסיקאי והסקסופוניסט שעשה את החיבור המרתק בין ג'אז למוסיקה חסידית למוסיקה ישראלית. למוסיקה. נותן קולו בשיר. הצד החילוני מתחבר בקלות עם הדתי, אלתוריו המלודיים שמעניקים צבע חזק לערב.

הערב נפתח בקטעים מהחדש: "שלושים ושלוש" – "ג'אז תימני" בהשפעת ה"דעאסה" – אחד המקצבים התימניים המוכרים, מתברר שאפשר לעשות חאפלה (ג'אזית) גם ממקצב לא סימטרי ובמנגינת מוטו כובשת שיש בה קורטוב של אידישקייט. אחר-כך הגיע "חמישים וארבע" שנפתח בפריטת הבס של  גלעד אברו המעולה,  שזמיר מגדיר  "ראפ תימני", הרבה יותר גרובי ופאנקי מקודמו, סולו סופרן יהפפה, מטר הצלילים של עומרי מור בפסנתר.  ההנאה שבנגינה המשותפת לא רק מורגשת. היא נשמעת ברקע. התימני והחסידי נפגשים בצומת ויוצאים לריקוד משותף.

אחריו – "האות ה'" –המבנה המורכב היפה של מקצב לא סימטרי ומנגינה "חסידית" מלודית להפליא.

אסכם ברוח הדברים שכתבתי על הדיסק: זמיר מבטא היום יותר מאי פעם את ההנאה שבנגינה המשותפת, בחיבורים שונים של מקצבים וסגנונות. מנגן-מזמר את שירי חייו במארג מוסיקלי בעל מרקמים מורכבים ומרהיבים, קולחים וקליטים, שצבעוניותם לא הייתה כזו אלמלא הנגנים שלצידו.

 

נגנים: דניאל זמיר – סקסופון סופרן, עומרי מור – פסנתר, גלעד אברו – בס, אביב כהן – תופים.

אורחים: שלמה גרוניך, אביתר בנאי, יוני רכטר.

 

שירים: 33, 54, האות ה', השר הממונה, רימון (דואט עם שלמה גרוניך) קואיננה (עם גרוניך), בואי ילדה (אביתר בנאי + גרוניך + זמיר), יש לי סיכוי (זמיר + אביתר), תתחנני אלי (זמיר + אביתר), שיר געגוע לכאן (זמיר + אביתר), ריח תפוח אודם שני, שיר השומר, וזה כל מה שיש (יוני רכטר + זמיר), ממטרה (רכטר + זמיר), שיר נבואה קוסמי (רכטר, זמיר, בנאי, גרוניך, להקה)

 

 

דניאל זמיר ראיון ושירים

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. מסכימה עם כל מילה-אבל הכי הרבה עם ה"געגוע".
    איך שיצאתי מההופעה התחלתי להתגעגע. הבוקר שמעתי דניאל זמיר- והתגעגעתי נורא לקסם שהיה בהופעה. ועכשיו כשקראתי את הביקורת שכתובה במילים כל כך מדוייקות- היו לי דמעות בעיניים מרוב געגוע.
    אני מתנחמת בזה שיש סיכוי שהוא יעשה עוד שילובים מופלאים כאלה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות