יש עוצמה כמעט טראגית בזעקת הזמר שמרגיש "קור" בתו "המדבר", קונטרסט שכזה, משהו כמו – מדינה חמה שבה הכל מנוכר וקר, אינך מזהה מקומות של מפלט לאן שאתה הולך – כי גם לא ברור לך מה מהות הלחץ האטומי שבו אתה חי, מאחר שהכל נראה אותו דבר בתוך בועת הזמן שאתה שונא לחיות בתוכה.
טל פליישר אינו זמר בעל קול מהוקצע או מיוחד, אבל כנאמר – תן לרגש ללכת במקומך, לקח את השיר לפסגה מלודרמטית, וההבעה בהחלט מצליחה להעביר את תחושת התסכול. פליישר מרופד בהרמוניה קולית נשית שנשמעת קצת קיטש, אבל מעניקה איזשהו צבע אווירה רך של כמיהה כמו בפסקול של סרט צרפתי ישן. ההרכב מסייע להפוך את השיר לבלדת רוק מלודית טעונה, באופן שהיא נשמעת אמינה.
אי של שפיות בתוך מדבר
אנשים או מכונות
הכל נראה לי בדיוק אותו דבר
כל–כך קר בתוך מדבר
בתוך מדבר של היגיון
נושפים הכל החוצה אל האש
שואפים רק מה שיש
ואני לא כל–כך בטוח איך ממשיכים מכאן
כמו חדשות גם מסיבות
הכל נראה לי בדיוק אותו דבר
כל–כך חם ולא מתוחכם
כמו "בחירות" של אנשים
ומי יודע יותר טוב ממני
מה אני צריך
מכאן
בתוך בועה של זמן
לא ברור לי מה בוער
אני לא חוזר לכאן
במכונה של זמן
לא ברור לאן נגיע
מכאן
טל פליישר: שירה, אדם שפיר: גיטרה לירן פרידמן: גיטרה, עמרי גינזברג: קלידים, רון מרקוביץ': גיטרה בס, נדב גורלי: תופים
