קולו של אבי בניון אינו מעיד על היקלעות למצב של "שיגעון". עצוב הוא – וקולו קול תחינה רחום וחנון ספוג בתקווה. בניון שר על מצב פסיכוטי, שהצעירים של ימינו מעדיפים לטפל בו באמצעות פסיכולוגים שמתפרנסים מנפשות דוויות. בניון פונה ל"אבא" – אביו הרוחני שיושיע, יחלצו מדיכאון כשהוא סגור בתוך ארבע קירות של חושך, במצב של חוסר הבנה – כדי לאפשר לו לעמוד לבד להגשים חלום.
לא הכי ירדתי למצוקתו. למה דיכאון, למה שיגעון. אבל מה: מנגינה, טון, נשמה אינם משקרים. הבנאדם – פיו וליבו שווים המה. מבחינה זו הכל נשאר במשפחה. גם הצבע הקולי מזכיר את האח עמיר.  חוץ מזה,  כשעושים מוסיקה כזו – היא כבר כוללת את אבא. בלי אבא לא בטוח שאפשר היה לשיר ככה. המענה כבר נמצא בצלילים.

 בין ארבע קירות יושב ומכוון עצמי לדיכאון

בין כמה ברירות בררתי לעצמי כזו של שיגעון

דרך התריסים מביט על העולם ולא מבין דבר

חושך אין סופי למרות הפנסים שמאירים מעל

נשמה חופשית ורוח חרישית

אסגור את החלון אולי אוכל לישון

פזמון

אבא תן לי יד איך אוכל לבד

לחפש אותך בתוך החשכה

אבא תן לי יד איך אוכל לבד

לבקש אותך בתוך מתוך החשכה

בין ימים רבים יושב ומנסה לברור לי את היום

שבו יהיה אפשר לעמוד לבד ולהגשים חלום

נשמה חופשית ורוח חרישית

אפתח את החלון אולי אוכל לנשום