לא יודע עם מה מזהים את הזמרת דפנה דקל. תוכניות ילדים בטלוויזיה. אירוויזיון של פעם. לכל המשפחה. דימויים מוליכים שולל. לעולם אל תיכנע לסטריאוטיפ, משנן לעצמו המבקר הנאור, שכמובן נתקל בגבה מורמת. בחייך, מי הוא המושלם שמתייחס למבוקר שלו – כלוח חלק?

ככה: ממתין אצלי דיסק של דקל לביקורת כמו הרבה דיסקים אחרים שממתינים, שעדיין לא הספיקותי להקשיב להם. אחסוך תירוצים. יכול להיות שההקדמה הנ"ל ממש קשורה. עדיין אני מתחבט בעניין סדרי עדיפויות. זו שאלה שאינה קשורה רק בביקורת. והנה הסינגל הזה, אמרתי לעצמי, יכול לשמש כמאתגר וגם כמתאבן וגם – סוף-סוף להתייחס.

דקל מזמרת בגוף שני שיר פרידה, מתבוננת דרך נקודת הראות שלו, מדמיינת אשר עובר על נפשו של הפרוד, את הכאב שלו, אולי בסוג של השלכה – כדי לבטא את הכאב שלה – "הכל נדמה כמו פעם/ רק לאוכל כמו גם לחיים אין טעם" את הדמעה שיורדת לה על הלחי – מעבירה אליו.

שיר פסנתר נוגה, צבוע בצבעי חורף בכל מרכיב – בשירה, בליווי. דקל הלכה בדרך הפשטות, לא הפקה מודרניסטית, אלא בעיקר שירת הרגש שמטפסת אל שיאיה בטון מדוכדך, בעיבוד פשוט לקלידים ולמיתרים. אז גם אם השיר אינו מתכתב עם ימינו, עדיין פה ולב שווים ומנגינה אולטימטיבית נותנים תוצאה מרגשת.

אתה יושב במרפסת ותוהה

אם יש טעם לנצח את הפחד

אתה לבד

מנסה להיזכר

אם אמרת לה הכל כשהייתם יחד

והשמש מלטפת את העורף

היא אמרה לך שהשנה אין חורף

הכלבים נובחים

הכל נדמה כמו פעם

רק לאוכל, כמו גם לחיים אין טעם

וטיפה אחת נושרת על הלחי

זה החורף שהגיע

או הבכי

אתה רוצה לא לשכוח את הזמן

לא לשכוח את העור

את העיניים

אתה כואב

אך הכל חבוי היטב

מתחת לזקן והמשקפיים

והשמש מלטפת את העורף

היא אמרה לך שהשנה אין חורף

הכלבים נובחים

הכל נדמה כמו פעם

רק לאוכל, כמו גם לחיים אין טעם

וטיפה אחת נושרת על הלחי

זה החורף שהגיע

או הבכי

וטיפה גדולה נושרת על העורף

זה הבכי שהגיע

או החורף

אתה יושב במרפסת ותוהה

אם אמרת לה הכל כשהייתם יחד