חצי נחמה

אביגיל רוז

היי פידליטי
4.5/5

האלבום נפתח ומסתיים בשירים של אדם בן-אמיתי. האחרון, "את לא יודעת" (מבוצע בדואט), מוגדר "בונוס" , גם אינו מסופרר על גבי העטיפה. המשמעות של "בונוס" – הטבה, מתנה, כאילו אביגיל רוז אומרת למאזיניה: את השיר הזה שמרתי לכם כשי ממני.
אז ככה: אינני מבין גדול בבחירת "מתנות" לאלבומי מוסיקה, אבל אני יכול להצביע על עוד כמה "מתנות" שקיבלתי מהאלבום החדש של אביגיל. נדמה לי שהיא עצמה קיבלה מתנה יפה שנקראת יוני בלוך, מי שעיבד והפיק מוזיקלית. נוכחותו בדיסק מורגשת. העצבות שלה נפגשת עם ההומור שלו, האינטימיות שלה עם הפתיחות שלו. ההפקה לעיתים פותחת אותה כפרח שמקבל את האביב בשמחה אחרי חורף קודר.
בשלושה עשר שירים, מצליחה רוז לשרטט עולם אישי של חוסר שלמות – לעיתים מלנכולית, לעיתים צינית, לעיתים מצחיקה, נעה ונדה בשבילי תחושותיה, מגוונת בבלוז, בג'אז, שנסון, קברט. יוצאת מתוך בדידות וחסר לא רק לעצב, אלא גם להומור המיוחד לה.

"כבר מאוחר" (אדם בן אמיתי) שיר אווירה מינורי נוגה. טון שמשדר עצבות קורעת לב. שיר דרמטי על תחושות של סיום. "כבר מאוחר אבל לי מרגיש מוקדם" היא שרה מעומק נשמתה, מלב הומה ומתרגש. דיברנו על "מתנות" – הנה אחת על הפתיחה. מסוג השירים שייכנסו לרשימת הבלדות בפנתיאון השירים הישראלים הכי מרגשים.
"חצי נחמה" אביגיל שרה נוסחת ויתור על ציפיות גדולות מן החיים: רבע בחירה + רבע בדידות + חצי נחמה. זהו השלם שלה. גם המוסיקה בשיר הזה כאילו מוגבלת – לא דרמטית, לא הרמונית, מאופקת, נרטיבית, מונולוג שיש בו איזון בין דיבור לשירה, מעין מיניאטורה פונקציונאלית, כולל התזמור של יוני בלוך, שעיטר את התובנה בצליל כצ'לו וחצוצרות כדי להעניק טעם קצת אחרת. רוז, נדמה לי במודע, ויתרה על שיר מורכב. בחרה בפשטות חסכונית נטולת יומרות.
"איפה הם" הארת מצב על רקע ילדות מעוררת געגועים מול מצבה העכשווי . "איפה הימים שחזרתי מבית הספר וחיכו לי הורים ועשו לי שיעורים". שיר קטן ויפה, בעיבוד פולקי פשוט, שמתעבה בסיום בתזמור בראס ושירה מקהלתית מפתיע, שכמו הופך את השיר המנון לשירה בציבור (אני מרגיש יוני בלוך בסיום הזה)
"מה שתרצה" (לחן: אביגיל רוז ויוני בלוך) מעבר לפופ קברטי זרוק וקצבי על אפשרויות הגלומות ברצונות שלנו. אפשר לבקש דברים, זה לא אומר שהם יתגשמו, אבל לפחות קיימת תקווה-ציפייה. קלילות משעשעת בטקסט, בביצוע ובתזמור שהיא כמו חמצן לדיסק. (גם כאן ראש של יוני בלוך)
"עוד שבוע חתונה" המשכה של הקלילות הקברטית הקצבית המחויכת "אני החלטתי עוד שבוע חתונה/ אנ'לא יודעת עם מי" את המועמד היא מבקשת – "אני צריכה שתאהב אותי ככה ללא תנאי עד סוף חיי", תזמור נשיפה בסווינג שהוא אביגיל רוז שלא הכרתם, מזמרת בעוצמה, בביטחון.
"עוד מחכה לאחד" (מילים: אהוד מנור. לחן: סשה ארגוב) אם חיכינו לביצוע חדש לשיר המלודי נפלא הזה – אביגיל רוז מספקת אותו, לא רק משום יופיו הטהור, אלא משום שהוא מבטא את מהות נפשה. זה המון. אם יש מחסור אהבה בעולם – הוא מגיעה מתוגתה.
נ.ב. (מילים ולחן: שילה פרבר) על מה שקרה לה אחרי שהוא הלך. פניה אליו בגוף שני. על מצבה הנוכחי "אחרי שהלכת נהייתי סתם בן אדם". שיר שהוא פינה אינטימית יפה בדיסק.
"אי אפשר לקנא" (מילים: ברק פלדמן. לחן: אביגייל רוז, יוני בלוך) מצבה הקשה מול העולם הנוהג כמנהגו, אבל גם מסקנה "אי אפשר לקנא בכולם כל הזמן". פינת הג'אז הקברטית בדיסק, או כמו שיאמר העורך בגלגל"צ – יפה, אבל לא מתאים לפלייליסט.
"אור" – חוזרים לאישי-נוגה-נואש "ויש בי חור גדול ואי אשר לסבול אותו ואי אפשר לסגור באור" – אבל הנחמה האירונית "עכשיו אני נרגעתי כי אין מה לעשות". רוז חושפת-שרה אמת שמפעפעת בה בטונים דרמטיים שמשווים בינה ובין פיה. עיבוד גיטרות שהופך את האינטימי לסערת רגשות דרמטית.
"טוסט" (מילים ולחן: אדם בן אמיתי) טוסט בצליל רוק פאנקיי. רוז תיאטרלית, משדרת מצוקה – "אני רוצה הביתה" על רקע יום מחורבן בחוץ ומקפיצה קולה במעין "פלסט".
"תיגע בי" (מילים ולחן: ארז פרנק) חוזרת לאינטימיות המלנכולית – בחיפושי הגשמה אהבה ישנה, היא עשתה הכל כדי שהחוויה תתגשם. – "עכשיו אנחנו מוכנים להתקרב". מנגינה יפה, כמו שיר שעומד בפני עצמו גם בתזמור האולד פאשן משו לכלי מיתר.
"השתניתי" – המשך סאגת הבינה ובינו הנעה על ציר של "מה יהיה איתי"… מה שהיא מספרת לו בשיחת טלפון – "השתניתי בשבילך,אשמח לפגוש אתך, בוא נתחיל מהתחלה", והפעם במקצב בוסה נובה, נעימות מלנכולית דקה שכזו בלי נטולת מלודרמה.
"את לא יודעת" (מילים ולחן: אדם בן אמיתי) דואט מקסים בינו ובינה. אביגיל רוז ואדם בן אמיתי על סיכויים וחוסר סיכויים בהגשמת יחסים – משדרים כנות אנושית במנגינה צובטת.
שורה תחתונה: אסור להתייחס אל האלבום הזה כאל שיר פה, שיר שם. המכלול מעיד על יוצרת-זמרת אמיתית שמצליחה לשדר את זרם מחשבותיה – על מצבי נפש, על תסכול, לעיתים בכאב, לעיתים באירוניה מפוקחת, לעיתים בהשלמה כואבת, במוסיקה מתוזמרת בפתיחות, לא נעולה בז'אנר מוסיקלי, קברטית, ג'אזית, רוקית.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן