אחד מהאלבומים המכירים-המבוקשים של השמונים בכלל ושל גאנס אנ’ רוזס בפרט. יש בו הרבה יותר מאשר קולו היבבני של אקסל רוז, שהוא חלק מהפירוטכניקה של ההרכב. למשל: נכס ללהקה – המתופף סטיבן אדלר, שאינו רק מתופף הבי מטאלי. יש כאן שירים אגרסיוויים העוסקים בצד האפל של החיים האורבנים כמו "ברוך בואכם לג’ונגל", אבל שירים כמו "סוויט צ’יילד אופ מיין" ו"פרדייז סיטי" – מרככים במלודיותם. זו אולי הסיבה שהאלבום הזה עבר את ה-20 מליון במכירות. אם יש קלאסיקת רוק של רוזס – זה האלבום הזה.
