מרוב נוסחאות שחוקות של פופ ים-תיכוני, מדלגים לעיתים על הפשוט אבל היפה והלא ממוחזר. אלעד טרבלסי מנסה לבחון בדואט עם רננה את מערכת הבינו ובינה על רקע זיכרון ישן ותם.
היא שואלת אותו שאלות על העולם, והוא אינו ממש עונה לה, אלא מתמקד בזיכרונות הטובים שיש לו איתה ומנסה להחיותם, ובאמצעותם להחזיר את האהבה שבו אל היחסים שבניהם.
באמצעות הפזמון החוזר (שהיא שרה), נבנה הפער בין הקלילות שלה והכבדות שלו. נראה שהוא הרבה יותר  מעוניין בקשר עמוק ממנה, אחרת, הכותב היה משנה את הפזמון החוזר בעקבות כל אמירה חדשה שלו.
השיר לא אחיד מבחינה סגנונית, משתמש בקלישאות – אהבה-עצב, עבר-הווה, צחוק-בכי, מצד שני יש כאן ביקורת מובלעת ואפילו מפתיעה על הז'אנר – "תגידי איך מניגונים של חשק הפכו שירים של אהבה לעסק".
קולה הגבוה והמסולסל של רננה הוא איזשהו קישוט חינני מול הטון רב ההבעה של אלעד – למעשה, הניגוד בין השירה התחושתית שלו והריחופיות שלה. המנגינה המעט ממותקת (קיטשית) תיקח  את השיר לרשימת המועדפים על שדרני המיינסטרים – להיט ישראלי יפה שאינו נזקק לסנגוריה של אליקו, הממונה החדש על תלונות הציבור של הזמר הים תיכוני, שיש כבר חברי כנסת הרוכבים עליו. אלעד טרבלסי לא יגיע לדיון הפופוליסטי בכנסת. יש לו להיט שמנצח רבים מהשירים שעליהם דיבר יהורם גאון,

היא: תגיד לי איך לשנות את העולם/ תגיד לי הכל כל כך מוגזם/ תגיד לי אולי נלך לים כי חם וקיץ בחוץ
הוא: את מלאה את מלאה כמוני/ באהבה באהבה שלא נגמרת/ כשאת נשענת/ שם בין כותלי העצב/ משליך מילים ושר אותן בלי קצב/ נשארת יפה גם מבחוץ / זה החיים צריך לרוץ
כשאת באה/ כשאת שרה
זיכרון ישן כל כך/ חוזר הטעם לחיות כמו פעם/ שוב נשבע לך מחדש
היא: תגיד לי…
הוא: זוכרת ש… היינו ילדים אז/ זה לא קשה/ חיוך שלך על המרפסת/ תגידי איך מניגונים של חשק/ הפכו שירים של אהבה לעסק/ אולי הלכנו קצת רחוק
כל שקר עז הפך מתוק
רק כשאת באה …
איך שצחקת , עד שבכית/ זוכר אותך מאושרת
זוכרת
רק כשאת באה/ כשאת שרה
זיכרון ישן כל כך/ חוזר הטעם לחיות כמו פעם
שוב נשבע לך מחדש
היא: תגיד לי למה ,תגיד לי כמה / להחזיק חזק כל כך / חוזר הטעם רוצה הפעם להתחיל שוב מחדש