הוי, מריצה. מריזה. איך שתרצו. לפאדו הפורטוגלי יש כמה מלכות. היא אחת מהן. אולי הגדולה ביותר. ברשימה שלי: אנה מורה, כריסטינה ברנקו, דולצ'ה פונטס, מיסיה. כל אחת ועולמה. אם יש מוסיקה עממית אמוציונאלית שמגיעה ממקומות כל כך עמוקים, שהיא מייצרת ריגושים כבר בהקשבה בודדת, זוהי מוסיקת הפאדו הפורטוגלית, למעשה הבלוז של פורטוגל. הסלסול הנדיר של מריצה הביא לה 32 אלבומי פלטינה ברחבי העולם. גם הדרך שהיא מפגישה בין ישן וחדש. ה מיוחד בה? היא מביאה משהו מאוד עכשווי למסורת. הסלסול האלוהי הזה. זה היתרון שלה בהפצת הפאדו ברחבי העולם.
באלבומה הקודם Terra היא מיזגה פאדו עם פלמנקו, מורנה נוסח כף ורדה וג'אז ברזילאי בליווי חצוצרה ופסנתר. בנוכחי, אקוסטי מהדרין היא חוזרת למקורות, כלומר לשירתה הלוהטת, מלאת התשוקה, והפעם מתמקדת בפאדו השורשי, כלומר – אותנטיות על חשבון גיוון. המנגינות הן בדיוק הסגנון הזה, הליווי מינימליסטי, פונקציונאלי. ובעיקר זו השירה האמוציונאלית-דרמטית שבלעדיה הפאדו לעולם אינו מה שהוא.

1. Fado Vianinha
2. Promete, Jura
3. As Meninas Dos Meus Olhos
4. Mais Uma Lua
5. Dona Rosa
6. Ai, Esta Pena De Mim
7. Na Rua Do Silncio
8. Rosa Da Madragoa
9. Boa Noite Solido
10. Desalma
11. Meus Olhos Que Por Algum
12. Promete, Jura

Mariza בהפעה