Delusion

לורי אנדרסון

היכל התרבות ת"א
3.5/5

בסוף הערב הייתה תחושה, שדרגת העניין בתכנים-הצגה של לורי אנדרסון השתוותה כמעט לדרגת השיעמום בתשעים הדקות של המיצג. כמעט צחקתי, כשהיא עלתה בסוף הערב לתת הדרן קצר בכינור. זה לא היה ערב להדרנים.
לא שהופתענו לרעה. מי שציפה למשהו אחר, טעה בכתובת. הכל היה שם: הכינור החשמלי, הסינתיסייזר שהיא מפעילה, הרבה דיבור, ומעט מוסיקה, וידאו, כמובן, שמנסה לתקשר עם הסיפורים. האלטר אגו שמגיע בצורת עיוות קולה לקול גברי באמצעות האלקטרוניקה. זו הייתה לורי אנדרסון. אבל בסוף הערב הבנתי שביוני 2008, בדיוק לפני 3 שנים, כשהיא אירחה את בעלה לו ריד, זה נשמע ונראה אחרת.
"הומלנד" של 2008 היה מופע אוונגרדי לא פשוט למי שלא הכי מתמצאים ביצירה של לורי אנדרסון, ובמיוחד למי שלא קראו את שיריה, אבל לאוהביה – מיצגי קסום ונדיר במינו של שירה, מוסיקה, אקספרימנט ואישיות מיוחדת. הפעם המיצג נשאר, הקסם קצת התפוגג.
אנדרסון מספרת את הסיפורים על סט מיוחד, כמו על קתדרה בהרצאה או על ספה. בקטעי הביניים האינסטרומנטליים היא נעה על הבמה עם הכינור החשמלי. הוידאו שעוצב ע"י אנדרסון עצמה ואמי קושבין, מוקרן על מסך רחב (כולל תרגום לעברית), שני מסכים קטנים וספה. אנדרסון שולטת על כל מרכיבי ההתרחשות על הבמה – הנגינה, הסאונד, ההקרנות, וכמובן הסיפור. קונצרט של משוררת ואמנית מיצג Performance Artist מונעת ע"י נושאים פוליטיים וחברתיים שונים הנוגעים לקיום הפוליטי, החברת והאישי.
 ב – Delusion מנסה אנדרסון לבדוק את סיפורים מהחיים – משפחות, מדינה, קיום העולם והגבול הדק בין הסטוריה למיתוס. קטע הומוריסטי על תביעה בקשר לבעלות על הירח הופכת למדיטציה על שורשי תוכנית החלל הרוסית. הסיפור על האיכר האיסלנדי שהפך האסם שלו לאולם ריקודים הופך לדיון על השורשים השוודיים והאיריים המשפחתיים של אנדרסון. אחד מסיפוריה היותר מוזרים הוא חלום בו היא יולדת את כלב הטרייר שלה. גם ימיה האחרונים של אמה תופס מקום של ממש בקשר עם חלומותיה: "דמעה זולגת מעיני הימנית מפני שאני אוהבת אותך ודמעהה זולגת מעיני השמאלית מפני שאינני יכולה לסבול אותך". ועוד נושא שהיא לא יכולה בלי להתעמת איתו – המוות: איך נגיב לעובדה שכולנו נלחמים בקרב אבוד? “What are the things you say before you turn into dirt?”
לורי אנדרסון יותר תיאטרלית מאשר מוסיקלית, מונעת על ידי טקסט מורכב, משחקי מילים ודימיון פורה. ב- Delusion היא טווה סיפורים מוזרים בטון דיבור יובשני של מסירת דברים, שהוא למעשה הסמל המסחרי שלה (כולל המניפולציה של קול אלקטרוני-בריטוני) האלקטרוניקה מקבלת צורה מיוחדת, אקזוטית. במעין תערובת טכנו מעורפלת של צלילים המבטאים את הלך מחשבותיה. אבל הפעם היתה תחושה שהמוסיקה – משנית בחשיבותה ושכל הטכנולוגיה מסביב אינה מצליחה להטעין את הסיפורים והמחשבות בעוצמות שיהפכו את הערב לחוויה אולטימטיבית.

לורי אנדרסון בהיכל התרבות

Laurie Anderson Delusion Live In Tel Aviv

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות