החדש של שלמה ארצי? הובטח בפסח האחרון. אחר-כך – ראש השנה הקרוב. מה עכשיו? נדה. בינתים אין אלבום באופק. במרץ הקרין ערוץ 2 "כתבת-פיצוי", בה מספק ארצי הצצה ליום אחד בחיי יוצר שאינו מצליח לגמור דיסק. צלצלתי למשרד יחסי הציבור שלו. שום חדש. לא ראש שנה. אפילו לא אישור על הדואט המובטח עם אריק איינשטיין. מה קורה?! בינתיים עונת ההופעות הקייצית נמשכת כרגיל. קיסריה מעולם לא איכזבה.
"אושר אקספרס" (אם אכן כך נותר שמו) אינו אושר כל-כך מהיר, היצירה אינה מגיעה תמיד באושר ובעושר. גבר הולך לאיבוד בדרכי היצירה. מה קורה לארצי? אם ההשוואה היא ללידה, אז לידתו של הדיסק החדש של ארצי עדיין בשלב הריון. אני מאמין שזה אינו רק עניין של עמידה במערכת ציפיות מול הקהל האוהב, אלא קודם כל הוא עצמו, כלומר – מול המראה של עצמו.
מה קורה בתהליך היצירה, ההקלטה, ההפקה שגורם לארצי לדחות את יציאת האלבום?. קראתי מאמר שארצי פרסם לפני 23 שנה, במרץ 1988, בגיליון "מוסיקה" בעריכת זיסי סתוי וד"ר חנוך רון. יש לי תחושה שדברים לא השתנו, שרוב מה שארצי אומר נכון גם ל-2011.
"כתיבת שיר על מילותיו ועל המוסיקה שלו אינה ניתנת לתיאור כמו שהנפש חסויה, כמו שהאנרגיה בלתי נראית, כמו שאנחנו לא מפוענחים עד תום. אבל יש יש איזשהו מומנט טכני השראתי, יש איזו פסיכולוגיה מאחורי היצירה. רוקנרוליסטים מאמינים בזרימה. אני מאמין בתהליך הריכוז.
"ראשיתו של התהליך הוא בלחיות את החיים עצמם, חוויות קשות עימות אינן מתמוססות, הכל ניקלט כמו בזיכרון של מחשב אין סופי, ולאחר מכן אני מחכה. בשעה לא "מוזית", אם אפשר לומר את זה כך, אפילו בשירותים, כמו מול שקיעה מטומטמת ובאנאלית, מופעל איזה "טריגר" אנושי. אני זקוק באותו רגע לעט ונייר. כבר כתבתי בנסיעה, באכילה, בזמן שחייה, בהתבודדות ואפילו תוך כדי עשיית אהבה. אי אפשר לעצור את הפריצה. כשהיא באה, שום דבר אינו מחושב מראש. התהליך האישי שלי מעוגן במה שנקרא 'זרם תודעה', ולכן אינו מובן דיו גם לי"
את השיר 'גבר הולך לאיבוד' כתבתי תוך שנעצמו שמורות עיני, תוך שאני שוקע לתוך שינה. השורות הראשונות הקפיצו אותי מן המיטה, ותוך שתיים-שלוש דקות היה השיר רשום. גם המנגינה נכתבה בו זמנית. תיקון קוסמטי עשיתי בו למחרת היום
"מי שכותב שירה מושרת מכוון אל הריתמיות של המנגינה – גם לפני שנכתב הצליל הראשון, כאילו אתה יודע מה ייכתב בעוד כמה שעות, ימים או דקות, ולפעמים – הרבה חודשים"
ארצי ציין באותה רשימה כי מעולם לא למד תווים או מוסיקה בצורה מסודרת, אלא כותב אינטואיטיבת. "אני קשוב במידה שאפשר ומאמין שמוסיקה נמצאת בכל מקום, והתווים הם רק אימות של התחושות"
השראה? "הסתיו עם כל מה שכרוך בו מקל על עבודת היצירה. לא בכדי הקדישו כל כך הרבה משוררים שירי שלכת לאהובותיהם. יש איזה שקט באוויר של הסתיו שיוצר אצלי ריכוז כפול, פנימי וחיצוני. אני משתמש גם בידע האישי שלי ביוגה ובמדיטציה כדי ליצור יתר ריכוז, ובשלב זה נכנס לתהליך עבודה יום-יומית, המשתרעת על פני שצים-עשרה שעות ביום, לפעמים יותר"
"אני משתדל להינתק מהיום-יום, כמעט לא קורא עיתונים, למעט מדורי הספורט שאני מכור להם, רואה קצת סרטי וידאו, שוחה קבוע בים, הן בקיץ והן בחורף, מבשל לעצמי מפאת היותי צמחוני. העטיפה המשפחתית מקילה עלי את הבידוד מפני העולם החיצון"
"בתהליך שיכלול השירים, אני יכול למצוא עצמי יושב מול המחשב והטייפ במשך שעות ארוכות, ולא קורה כלום. יום עבודה כזה שתחילתו בשש וחצי יכול להסתיים בכתיבת שורה אחת או תיקון מילה"
ארצי דיבר אז על הקשר שלו דאז עם מפיק תקליטיו לואי להב, שכיוון אותו אל "צימצום השיר" אל "ריכוזיות גבוהה יותר". רעיון שהיה מתוח על פני בית שלם יכול להצטמצם לשתי מילים"
בשלב הבא מסתיימת עבודת הבית של ארצי שכללה בידוד והסתגרות, ונכנסים לתמונה המוסיקאים, שמתמקדים בצדדים ההרמוניים של המוסיקה ומציאת הקונספט המוסיקלי. זהו תהליך שיכול להימשך כמה חודשי עבודה. בשלב הבא נכנסות 2 גיטרות ובשלב מאוחר יותר בס ותופים.
ארצי כמעט מסתייג מכך שהוא מתאר את תהליך היצירה: "זהו תהליך שכל חדירה אליו היא בבחינת הצצה לא בריאה. ש"י עגנון אמר פעם: 'אם תהיה מדבר על ה שאתה כותב, לא תהיה כותב את מה שאתה מדבר". כמה שהוא צדק.
שלב הבא – האולפן. מכאן ואילך מדבר הכסף. הוא והנגנים מסתגרים למשך 4 חודשי הקלטות של כ-18 שעות ביממה. אין בית. רק מיטה לארבע-חמש שעות. חיים על זמן מושאל, לא מבלים, והמשפחות קופצות לביקורים. המיקס האחרון יבוצע בתום שתי שנות עבודה מאז ההתחלה, ואז יבוא תהליך ה"חיתוך", ובתחנה הסופית – המפגש עם העולם החיצון – עם הקהל.
"אני לא פוחד מאיש, רק מסיומים, רק מחידלון, פוחד כמעט פחד מוות מהיום שבו הכ ייגמר, שכל המטענים ימאנו להתשחרר ממני לדפי הניר ולטייפ. זה יה יום מר מאוד"
דברים ששלמה ארצי פרסם ב-1988. האם השתנה משהו מאז? האם הדרך ליצירה והגשמתה נעשתה יותר ויותר קשה עד כדי כך שיציאת האלבום החדש נדחית מחג לחג?
