גנבי הזמן טסו במנהרת הזמן במטרה לפגוש את אפרים שמיר מודל השבעים. בנקודת זמן מסוימת הם עצרו, הנה אפרים שמיר! צעיר יותר, רזה יותר. "מה אתם עושים כאן?" "באנו להחזיר אותך להווה" אמרו לו. "אבל אז הייתי צעיר ויפה יותר", אמר להם. "נעשה ממך צעיר יותר מהימים ההם", הבטיחו לו.
אפרים אהב את הרעיון. הסכים לחזור איתם כל הדרך ל-2011. בדרך חזרה לאולפן התאמנו על רוב השירים היפים שלו. מתחילים ב"שיעור מולדת" ששייך למוסד שנקרא "כוורת" ואז אפרים רוקד לקול הבנות. שר על אחת שמחכה לו על בערב של יום בהיר על רקע ירח ששט בין השלוליות. וגם צביטת הלב של "היא כל כך יפה"
נדמה לי שגנבי הזמן, המפיקים אלי אברמוב וזיו גולנד, לא מנסים להעלות את אפרים שמיר באוב. השירים האלה מעולם לא מתו. רובם חיים ונושמים. יש כאן יותר ניסיון לעדכן אותם בביצועים חדשים של שמיר ובסאונד עדכני. "ערב של יום בהיר" זכה, למשל להיות מעוטר בביטים אלקטרוניים. האינטרפרטציה החדשה לא ממש שונה מהמקור. כנ"ל – "הידעת את הדרך" – מכוון יותר לרצפת הדאנס באלקטרוניקת פופ פריכה. "נכון את יפה". נכון להיום, ירדנה ארזי שעליה נכתב השיר עדיין יפה. אז איחל לה ברוב קנאותו – "לא תדעי אהבה אמיתית לעולם …" מהקנאה יצא שיר יפה, גנבי הזמן – ברוורס שלהם במנהרת הזמן – עידכנו אותו אמנם בצליל עכשווי-מסחרי-גרובי יותר במיקסוס אלקטרוני, אלא כמו ברוב השירים  – החידוש הוא בעיקר חיצוני.
ההפקה העכשווית לא חוללה חידוש מהותי בשירים הנצחיים של שמיר. הביצועים שלו בשלים יותר, אבל בנקודת הזמן הזו אינה משדרים עומקים חדשים, אולי מהסיבה הפשוטה שהשירים לא ממש התחננו לחידושים. בכל זאת חידוש: שיר חדש בסיום – "הכל עובד לבד" – ממש לא משתלב. לא עובד. לא חידוש. אני עדיין מחכה לו. (לאפרים, לחידוש)