אפרת גוש

אפרת גוש

אן.אם.סי
4/5

הכול מתחיל ומסתיים בצורך הנואש והמוכר באהבה. אפרת גוש מנסה להכניס אותנו לנבכי האובססיה הזו. מה קורה לה כשהוא בא. מה אסור לה לומר. ואיך שהיא נהיית מרוקנת. אולי יום אחד הוא יצליח לראות מה שהיא באמת. גוש היא זמרת מהסוג האותנטי.

הטון העגמומי-שברירי שמבטא בתחילת השיר פגיעות וחרדתיות מתחלף ל דרמטי וטעון בהמשך, כאילו היא עוברת שינוי במהלך השיר. השינוי הטונאלי נשמע כמו סייסמוגראף רגשי. גוש שרה את המילים שכתב ברק סלומון ברגישות משכנעת. לא פחות ואולי יותר – זה הלחן היפה של יוני בלוך. לא פחות זה העיבוד לכלי מיתר שמעניק עומק לשיר, שמתחיל חרישי ונוסק אל פסגות הרגש.

 "תמיד כשאתה בא" קובע פחות או יותר הקו-צבע המוסיקלי-טונאלי של האלבום כולו. פרט לשיר קצבי הומוריסטי אחד ("מועדון ריקודים") מרבית השירים בנויים על טקסטים שאומרים משהו "כמה אני רוצה-לא-רוצה באהבה, או אני-יודעת-לא יודעת מה אני רוצה מעצמי באהבה". סוג של תרפיה פסיכולוגיסטית, טקסטים שחלקם בסדר, חלקם סוג של בחישה קצת מנג’זת במחשבות שסובבות סביב יחסים שבינה ובינו. "אני פוחדת לדעת יותר מדי מה נעשה אחר-כך כשתבוא אלי", ולמעשה "לא רציתי להתאהב… כדי לא להתאכזב" ("מה שקרה")

 שרדתי את הטקסטים האלה בזכות כמה מנגינות יפות, אחת ממש מצוינת – "טוב לבד", שעושה טוב לשיר ולזמרת. תגלית? בהחלט. לגוש גווני קול משתנים שמצליחים לשרטט תחושות, מעין תערובת שבין שינייד אוקונור לקייט בוש. אין ספק שיוני בלוך "עשה" לה את הדיסק בעיבודי אווירה יפהפיים. כמה חבל שהיא אינה כותבת בעצמה לפחות טקסטים, אבל גם כך, יש משהו בטונים שלה שגורם לכמה שירים לחלחל ולרגש. נולדה זמרת. לא כוכבת.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות