אולם רוזלנד בולרום בניו-יורק סיטי, ערב גשום וסגרירי, היתה אווירה שניתן לתאר כ"מגע מכושף". זה קרה חודשיים לפני יציאת האלבום השני של פורטיסהד, להקת שעושה מוסיקת אווירה מיוחדת. מה שעובר מהדיסק, זה הקול הדיכי-נשבר של בת’ גיבונס עם סאונד ריחופי טעון שיצר ג’אוף בארו. זה לא שהלהקה לקחה את המקור ועשתה משהו אחר. הם עטפו את השירים בסאונד שהופך לחוויה האזנה הזויה משהו. למי שיש משהו נגד הופעות חיות מוקלטות. זה לא מה שחשבתם
