43 השירים שעברו עריכה דיגיטלית הם רטרוספקטיבה ממצה של מי שכונתה "קווין אופ דה סול". "אמור תפילה קטנה", "שלשלת שוטים", "מרגישה כאשה טבעית". ואני מתרגש מחדש מ"עד שחזרת", גירסתה לשיר של סטיווי וונדר.
אריתה פרנקלין היא באמת מהסוג שלא ניתנת להשוואה. היא לקחה את מסורת הגוספלס והטמיעה אותה הכי אותנטי בפופ. שנות השישים היו שנותיה הגדולות. גם השבעים. זעקת האהבה קשורה בטבורה לשירת הדת, התזמורים הם נשמת הריתם אנ’ בלוז. יותר מאוסף נוסטלגי. אם זמרת סול, אז ארתה.
