לכותב הטקסט היה אומץ להשתמש באלוזיה של ביאליק – "שמיים ביקשו רחמים" לשיר קטן גדוש אמירות נדושות בנוסח – אל דאגה, יש אמת אחת, צריכים להיות חזקים. ב"על השחיטה" ביאליק כתב: "שמים, בקשו רחמים עלי. אם יש בכם אל, ולאל בכם נתיב, ואני לא מצאתיו, התפללו אתם עלי" – על רקע אבדן אמונה בעקבות פוגרום, שהוביל את המשורר לכתוב גם – "נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן"… הפער בין שירו של ביאליק לטקסט של קריספין מייצר דיספרופורציה שמקעקעת אמינותו. לא כל מי שיש לו מקלדת ומעבד תמלילים ראוי לשרבט שירי רגש.
הגם שמאיה אברהם מצליחה להעניק לשיר טון עצב מרכך-מזכך, ונעזרת במנגינה יפה בליווי פסנתרו של עידן רייכל, נדמה לי, שהיא כבר מסלסלת על איזשהו אוטומט רגש, בטון שמצליח לעטוף גם אוסף הקלישאות בתוגתה הבסיסית המחניפה, מבלי שהיא ממש ביררה לעצמה מהות הטקסט. מן התייפיפות שכזו בתחושת עצב.
את אמרת שהכל השתנה לך / ואת לא מרגישה שום דבר / אנשים שאלו איך את לא מפחדת / לאבד את הכל בשנייה
הלילות התארכו עד הבוקר / ושמיים ביקשו רחמים / את חשבת שהכל יסתדר / ובסוף, בסוף נשאר חזקים
רק אם נזכור שבוקר יבוא / ואז עוד נראה שיש / אמת אחת, אמת אחת, אמת אחת / אם רק נחזור נשכח מהכל / ואז נגלה שיש / אמת אחת, אמת אחת, אמת אחת
האמנת שהלב ינצח / ובסוף הוא יהיה רק שלך / רק תדע שאני לפעמים עוד נזכרת / במילים, בשתיקות, במבט
השנים יחלפו ונבין / שאסור להפסיק ולחלום / על אותה אהבה, על אותה התמימות / שהרגשנו ביום הראשון
רק אם נזכור שבוקר יבוא / ואז עוד נראה שיש / אמת אחת, אמת אחת, אמת אחת / אם רק נחזור נשכח מהכל / ואז נגלה שיש / אמת אחת, אמת אחת, אמת אחת
את אמרת שהכל השתנה לך / ואת לא מרגישה שום דבר / אנשים שאלו איך את לא מפחדת / לאבד את הכל בשביל מה
תגובה אחת
את מאיה אברהם אני לא כל כך אוהב. אך השיר הזה טוב יותר מכל מקבץ השירים מהשבועיים האחרונים ( לא שזה נורא קשה..). שיר פשוט, מיושן קצת, אבל אפקטיבי.