ביהדות, המילה "ישתבח" מופיעה בעיקר בהקשר של שבח לקב”ה. לדוגמה, בתפילה יש את “ישתבח שמך לעד מלכנו”, כלומר, אנו מבקשים ששמו של ה’ יהיה משובח לנצח. ביטוי נוסף הוא “ישתבח שמו”, שנאמר לעיתים כהתפעלות והודיה לה’, למשל כאשר אדם שומע בשורה טובה או חווה משהו חיובי.
למרות כל מה שעברנו ועוברים, אברהם טל שר את "ישתבח" באמונה של אדם אופטימי. לוקח את השיר לרחבות, לרגעי השיא בהופעה, כשהקהל מפלס דרכו לרקוד ליד הבמה. זה להוציא את הטוב מההסתרה, למצוא את האור בחושך. להאמין הרבה שדווקא מהמקומות הקשים ביותר צומחות תובנות עמוקות, התפתחות אישית וכוחות שלא ידענו שקיימים בנו.
טרנד החזרה למקורות מציף את המוסיקה המקומי. משהו שהוא מעבר לאפיזודה אופנתית. להבדיל מ"מוסיקה מזרחית", שחלק מזמריה צמחו על תפילות בית הכנסת, אבל פנו למוסיקה מסחרית, קיים ניסיון לחזור לנטו של המקורות, במנגינות ייחודיות ומקוריות שמעצימות את האמונה.
אומר כך: אני לא הולך שבי אחרי טקסטים כאלה, אבל לעיתים יש תחושה שהנשגב מכל – אינו בר שיחה במילים של בני אדם, ואני מאמין לזמרים ששרים הכי אותנטי את שירת אמונתם. אברהם טל אינו משקר כשהוא מתלהב בשירת "ישתבח", ומעצים אותה למטרה המכוונת להלהיב את המאזינים.
תמונת יחצ – משה נחומוביץ
אברהם טל ישתבח
ברוך המרחק שגרם לי להתקרב/ ברוך האהבה שבאה עם הכאב
בקבוק מלא של ערק שאין עם מי להרים/ ברוך אלוהיי השברים הקטנים
הדופק שעצר מכל אופנוע ברחוב/ מיליון לילות שלא נרדמתי וגרמו לי לחשוב
על הזמן היקר שהולך ונגמר/ על שנים שבזבזתי על קוץ במדבר
סוף היום / עוד דקה לנשום / לא אלך לישון / בלי לומר תודה
כי הטוב, הרע, המבולבל- כולם, הם שיעור בדרך ללא נודע
גם ברע בנורא/ עוד אוציא ת'טוב מן ההסתרה
בכל דמעה מסתתר מלאך/ לא אשכח / גם בפחד אצרח
ישתבח
ברוך השקרנים / שבזכותם האמונה/ רק הלכה והתחזקה בי
ברוכה המנגינה/ של שיר עצוב ברדיו / היא נתנה לי מתנה
המרחק מהבית/ שהחזיר אותי לשכונה
החושך הגדול/ אני מצאתי בו ת'אור
כשהלכתי ממך גיליתי/ יש לאן לחזור
ברוך כל מה שיש לי/ ברוך כל מה שאין
על הדבש על העוקץ/ ונאמר אמן
סוף היום / עוד דקה לנשום/ לא אלך לישון/בלי לומר תודה
כי הטוב, הרע, המבולבל- כולם, הם שיעור בדרך ללא נודע
גם ברע בנורא/ עוד אוציא ת'טוב מן ההסתרה
בכל דמעה מסתתר מלאך/ לא אשכח / גם בפחד אצרח
ישתבח
