אהוד-מנור

ארץ פלאים, ארץ מרדף או אוכלת יושביה?

שירי הארץ

שירי ארץ ישראל
/5

איזו ארץ ישראל אתם מעדיפים בשירים? זו של "אין לי ארץ אחרת"  של אהוד מנור, " ארץ הפלאות" של יורם טהרלב, ארץ הניגודים של  ב"מרדף" של ירון לונדון או של "שיר ארץ" של נתן יונתן?
את "עוד לא תמו כל פלאייך" כתב יורם טהרלב על ארצנו הקטנטונת והיפה, אדמתה ומעיינותיה וחורשותיה, שיר אהבה למולדת ולארץ.  טהר לב כתב את השיר, בהתרפקות אמיתית. השיר מלא התפעמות ורוך, ועם זאת גם חרדה, עצב וגעגועים לזמנים שחלפו, לימים של טוהר ותום ביחסים שבין העם למולדתו.
השיר מתבסס על  פסוק מתהילים: "פתחי לי שעריך, אבוא בם אודה יה". (בתהילים כתוב: "פיתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה")  השיר נוגע בנופי הקיבוץ, במראות ובריחות של רעיית הצאן (*): "נביאה בבגדינו את ריח הכפרים/ בפעמון לבנו יכו העדרים"... הארץ מואנשת כדמות אישה. בבתים הראשונים היא מתוארת באמצעות רמיזות ודימויים ארוטיים כאהובה וככלה, ואילו בפזמון החוזר היא אם ובת. על פי התיאור היא יפיפייה, אך גם דלה: יחפה, בלי כתונת, ללא תואר, היא רבת פלאים, אך פלאיה נתונים בסכנה.  בשיר קיים מתח בין שני ניגודים: מצד אחד יש פלאים רבים בארץ האהובה, אבל ההקדמה "עוד לא תמו כל… " מצביעה על תהליך שלילי, שבו הפלאים הללו הולכים ואוזלים.
ירון לונדון מתייחס לניגוד הטראגי בו שרויה הארץ בשיר "מרדף":
"ארץ טובה שהדבש בעורקיה/ אך דם בנחליה כמים נוזל/ ארץ אשר הרריה נחושת/ אבל עצביה ברזל/ ארץ אשר מרדפים קורותיה,/ אלפיים דפים ועוד דף/ עד שנשרף/ עוד מעט כל חמצן ריאותיה/ בגלל מרוצת המרדף"
הארץ הזאת, לפי ירון לונדון, היא זבת חלב ודבש רק למראית עין, ולמעשה הדם – דמנו – זורם בה לא פחות מאשר הדבש המובטח. המחצבים הנפלאים שאפשר למצוא בקרקעות הארץ הזאת הינם סמל להכרח המתמשך להתקיים על חרבנו, ולא סמל לשפע ולברכה. אין בארץ שקט, כי אם מרדף אינסופי אחר השקט, שמאחר להגיע.
נתן יונתן תיאר את הארץ ב"שיר ארץ" בעירוב של הנוקב והמנחם, הרע והטוב – אוכלת יושביה, לפעמים אוכלת עצמה, מלוחים כבכי חופיה, וגם "מתקו לה רגביה" וסביוניה ששבים כל אביב לכסות קמטיה… מכירים את גרסתה הנוגה של חוה אלברשטין, אבל חייבים לשמוע את האאינטרפרטציה הדרמטית של רביד פלוטניק (נצ'י נצ') המלווה בהלמות תופים המעניקה לשיר ממד אפוקליפטי משהו.
"אין לי ארץ אחרת" של אהוד מנור מוצג כשיח המפרט את ה'אני מאמין' של דובר השיר, הצהרה הנוגעת בשורשי הקיום הישראלי ומנסה לענות על השאלה  – למה לחיות במקום הזה? – "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת"  מצב של חוסר ברירה. מנור בחר בדבר ייחודי הנוגע גם למהותו ככותב שירים כדי לתאר את הקשר לארצו – השפה העברית, "רק מילה בעברית חודרת".
בעוד שבבית הראשון של השיר שררה נימה של חוסר ברירה ופסיביות ביחס למצב, הבית השני מתייחס לעצם הקיום:  "ארצי" אומר הדובר "שינתה פניה". כתוצאה, הוא אינו מוכן לשתוק יותר, מהאיום החיצוני ('אדמה בוערת', 'גוף כואב' – דימויים שנקשרים לקרב ומלחמה) עובר מנור למלחמה פנימית – בין הארץ של פעם לארץ החדשה, הארץ "שינתה את פניה" – היא הולכת בעיניים עצומות לכיוון  שלילי, ועל כך הוא נחוש לומר: "לא אוותר לה/ להזכיר לה, / ואשיר כאן באוזניה / עד שתפקח את עיניה". הוא מתנה  את תחושת השייכות שלו לארץ בחזרתה להיות כפי שהייתה נכונה להבנתו, ועד שתחדש ימיה כקדם.

קורין אלאל גלי עטרי – "אין לי ארץ אחרת", מועדון בארבי 2016

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות