ילדים מסלסלים כבר מהחיתולים. את "אלבי מעאק" של נסרן קדרי שמעתי פעמיים בפרק השני של בית הספר למוסיקה. גרסה אחת מנעמה אדרי מאופקים. השניה – מזוהר זכרוב מנשר שבחיפה – מדויק, בוגר, נקי, מהוקצע. הם למדו גם לשיר בערבית. הסלסול הפך חלק מתרבות שירת הילדים של ימינו.
אבל אם בסלסולים מדובר, אז השעטנז היפהפה של סער מיכאל שלקח את "מצטער" של אייל גולן (מילים ולחן: מיכאל קירקלין) ועשה ממנו מטעם ספרדי-מזרחי בשתי שפות בטעם שירת פלמנקו ובמנעד קולי של חוזליטו. הילד רק בן שמונה וחצי. הסופרלטיבים שהוא שמע בסוף הביצוע סחטו ממנו דמעות. היה רגע של ריגוש קורע לב.
עוד תפסה אותי הבגרות של מיכאלה שר בת 12 מכפר סבא. היא שרה Make You Feel My Love של בוב דילן וליוותה את עצמה בפסנתר. הביצוע היה של זמרת בוגרת – גם בפרייזינג, בהפנמת המילים, בטונים. סקעת היה כה נפעם שהוא ביקש לשיר איתה. אני מנסה להבין איך ילדים שרים ככה. זו תופעה של זמננו?
קלטתי את המורה משה פרץ שהתרגש בעת שהילד איתי תורג'מן (8.5) שר יחד עם אביו את הפיוט "אגדלך". זה קרה עוד לפני "שבט אחים ואחיות". בעיניים של פרץ ראיתי את ההתרגשות. הביצוע המשותף של אב ובנו הזכיר לו לחלוטין את ילדותו. גם הוא שר את הפיוט הזה עם אביו, והקולות שידרו הילת קודש.
סער מיכאל – מצטער
זוהר זכרוב – אלבי מאעק
מיכאלה שר – Make You Feel My Love
