ג'ס קורן צילום מרגלית חרסונסקי

הענקים חוזרים

הג'אז בישראל – 50 השנה הראשונות

/5

אתחיל באירוע: צהרי שישי בבית היוצר בת"א. מייסדי הג'אז הישראלים וממשיכיהם עלו  לנגן לכבוד ספר-אלבום חדש, שנקרא "הג'אז בישראל – 50 השנה הראשונות" מאת יאיר דגן, המציע לדפדף בתולדות המוסיקה הקלה בארץ ישראל ובישראל משנות השלושים ועד שנות השמונים של המאה הקודמת.
בסיבוב ראשון  ניגנו הפסנתרן דני גוטפריד, הסקסופוניסט אלברט פיאמנטה, המתופף אהרל'ה קמינסקי, נגן הקונטרבס, אלי מגן. שרה: עדנה גורן. בהמשך עלו לג'מג'ם – פפו לוי, סיימון סטאר, ג'ס קורן, ז'ק סני, מרטון קם, ממלו גאיטנופלוס, אברהם פלדר, ג'ימי לויד, רוני הולן, ירון גוטפריד, יובל כהן. כולם יחד ניגנו מתוך חדוות הנגינה, העניקו שעה של ג'אז ישראלי משובח שממשיך להשתבח.
אילו סצנת הג'אז בישראל הייתה נראית כמו האלבום המפואר שהוציא יאיר דגן על תולדות הג'אז  בישראל, הייתה כאן ללא ספק – מעצמת ג'אז. בפועל – המציאות שונה מאוד.
בדברי ההקדמה שלו כותב יאיר דגן, כי ההחלטה להוציא את הספר נפלה אחרי שהבין, שלדור הצעיר של מוסיקאי הג'אז אין מושג על ההיסטוריה של הג'אז המקומי, על המוסיקאים והנגנים המייסדים. לא בטוח שהדור הזה של עילויי הג'אז מעוניין להכיר: הג'אז בישראל מעולם לא הגיע לשגשוג ופריחה כמו באחדות מארצות אירופה. הוא קיים בעיקר בין פסטיבל לפסטיבל (בעיקר – פסטיבל הג'אז בים האדום). אני לא מסכים עם הקביעה של יאיר דגן במבוא לספר, כי הג'אז בישראל נמצא כיום בשיא פריחתו. גם אם מבתי הספר, יוצאים מוכשרים אחדים בעלי פוטנציאל להפוך כוכבים, אין בישראל קרקע ג'אז פורייה לצמוח עליה. את מספר ההופעות של הרכבי ג'אז מעולים הנערכים בישראל אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת, אין כאן מועדון ג'אז אחד בעל מוניטין ראוי לשמו (כמו "בר ברים" בעבר), ואלמלא פסטיבל פה פסטיבל שם, הסצנה הייתה יורדת לשפל.
דווקא על רקע דלות הסצנה, "הג'ז בישראל" הוא ספר שנותן תחושה, שבכל זאת קרה פה משהו בחמישים השנים האחרונות. יש לו בעיקר ערך אנציקלופדי. היסטורית, הוא מקיף ומפורט מאוד, נושב ממנו משב רוח נוסטלגי מלבב. אני, למשל, פתחתי מיד בעמוד 189 בפרק "ענקי  הג'אז בישראל" על הופעתם בהיכל התרבות בת"א ב-1971 של ת'לוניוס מונק, דיזי גילספי, סוני סטיט, ארט בלייקי ואל מק'קיבון לייקי. למה? כי זה היה מופע הג'אז הבינלאומי המשמעותי הראשון שהייתי בו, וגם הייתה לי הזכות להגיע אל הענקים אל מאחורי הקלעים, ולשמוע כשעה אחרי שהערב הסתיים את ת'לוניוס מונק מנגן בשגרירות האמריקנית בישראל.
הספר מפורט מאוד. יאיר דגן נבר בכל פינה אפשרית בארכיונים, סרק עשרות קטעי עיתונות, מודעות בעיתונים של אז, כרטיסים להופעות והביא כל פיסת מידע הנוגעת במישרין או בעקיפין לג'אז, כאילו זה המידע הכי חשוב/נדיר בתולדות המדינה. לנוסטלגיקנים – יש כאן שפע עצום של חומרים כולל צילומים נדירים.
הספר מחולק לתקופות. (עד שנות החמישים, שנות החמישים, השישים וכו') הוא מתחיל ב"תזמורת משטרת המנדט" שנוסדה ב-1921, ובהמשך מגיע לכל הדמויות הבולטות בסצנות הג'אז משנות החמישים – פיסי אושרוביץ, מל קלר, סטו הכהן, אלכס וייס, שנות השישים עם דני גוטפריד, אלברט פיאמנטה, אהרל'ה קמינסקי, זיגי סקרבניק תזמורות חיל האוויר בניצוחו של אריק טייך. שנות השבעים – סדנת הג'אז, עליית אמני ג'אז ממזרח אירופה עם רומן קונסמן ונחום פרפרקוביץ', להקת הפלטינה. בהמשך נוגע הספר באמני ג'אז בולטים – אלי מגן, פטר ורטהיימר, בוריס גאמר, הרולד רובין.
הספר מקדיש שטח נרחב לביקורי אמנים אורחים בארץ כמו  הזמרת ג'וזפין בייקר, ליונל המפטון, ארתה קיט, לואי  ארמסטרונג, דינה שור, אלה פיצ'ג'רלד, מהליה ג'קסון, אוסקר פיטרסון ועד בי בי קינג, ריי צ'ארלס, הרבי מאן, סטן גץ, ג'ימי סמית'  ופרנק סינטרה. הערבוב הזה בין ג'אז ישראלי לג'אז מחו"ל הוא אקראי, אינו מעיד על מגמות בהתפתחות הג'אז המקומי, שהמשיך לקרטע, ולא ממש הפך סצנה בתולדות התרבות המקומית.
יאיר דגן שהגיע עד שנות השמונים, אינו נוגע בג'אז בים האדום, פסטיבל הג'אז של תל-אביב (שדולל לאחת לשנתיים!), ג'אז בפסטיבל ירושלים, ששיאו בהקמת מועדון בלו נוט ארעי בתלפיות. וכמובן – בדור הנפלא של יוצרים ונגנים שצמח כאן בשלושים השנים האחרונות, ביניהם כוכבי ג'אז בינלאומיים כאבישי כהן, שלושת הכוהנים, אלי דג'יברי ועומר אביטל. אז נכון, מדובר בחמישים שנה ראשונות, אבל החמישים האלו אינן תמונת הג'אז בישראל ללא 35 השנה האחרונות. האם יאיר דגן מרים את הכפפה?

וידיאו 1: "מחול אניטה" מאת מל קלר מנגנים: דני גוטפריד, אלברט פיאמנטה, אלי מגן, אהרל'ה קמינסקי

וידיאו 2: Sweet Georgia Brown נגנים: ז'אק סאני, אברהם פלדר, מרטון קם, דני גוטפריד, אלי מגן, רוני הולן

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. יוסי, כיף לקרוא.
    כתבת מאוד יפה ותומך בפרוייקט המדהים של יאיר.
    נהנתי מהוידאואים ומהצילומים היפים של מרגלית.
    כל הכבוד לכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות