ימי מלחמה הם גם ימים של שירים מגויסים. יש רבים שמרגישים צורך לכתוב, להלחין, לשיר. יש מי שרוכבים על הגל בשירי עידוד והרמת המורל. תלמה אליגון לא כתבה את "ארץ צבי" כשיר זיכרון לנופלים, אבל בימי מלחמה, שגובים חיי חיילים רבים, אנחנו מקבלים גרסה מחודשת ל "ארץ צבי", שנכתב לסרט "מבצע יונתן" (1977, מבצע חילוץ בני הערובה מאוגנדה) עם בית נוסף לזכרו של רס"ן רועי קליין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה. מ"מבצע יונתן" דרך מלחמת לבנון ועד מבצע "צוק איתן", השיר מקבל "חיים" חדשים, והופך לשיר זיכרון. השמעותיו  בעת הזו, מקנות לו רובד משמעותי נוסף. כְּשֶׁהִפְצִיעַ שַׁחַר בָּאֹפֶל/ הוּא חִלֵּץ פָּצוּעַ מֵאֵשׁ/ כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ רִמּוֹן בְּגוּפוֹ סוֹכֵךְ/ לְהַצִּיל חַיִּים הוּא בִּקֵּשׁ. אליגון כמו הפקיעה לעצמה עוד חלקה בשיר הפטריוטי על חיילים שיוצאים ללחום למען ארצם – כדי להביע את הזיכרון האישי המיוחד לזכרו רס"ן רועי קליין (***הסבר למטה).
האם זה תרם לקוהרנטיות של השיר? – לא. אבל ברגעים שהרגש גובר על האנליזה הספרותית, לא נכנסים לרזולוציות פואטיות. המעבר ממלחמה למלחמה מאפשר להוסיף בתים, ותן להרגיש, שהבית הנוסף שייך גם למבצע הנוכחי. הרגש שוטף, עולה על גדותיו, ואין כמו יהורם גאון להציף מחדש.

*** תלמה אליגון: "בקיץ 2006 לאחר מלחמת לבנון השנייה, האזנתי ברדיו לבחורה שביקשה בקול שבור להשמיע לזכרו של אחיה, רס"ן רועי קליין את השיר 'ארץ צבי' שהיה אהוב עליו במיוחד. מאותו רגע הפך השיר עבורי לשירו של רועי.
לפני חודשיים התקיימה הופעה משיריי ברעננה, וביקשו ממני שאשיר את "ארץ צבי" כי משפחת קליין תהיה באירוע. הייתה זו סגירת מעגל, ומצאתי את עצמי צוללת לסיפורו של רועי קליין מתוך רצון לכתוב לכבודו בית נוסף.
מכאן נוצר קשר ביני לבין משפחת קליין, ולבקשתם פניתי ליהורם גאון, שנרתם מיד בהתרגשות רבה להקליט מחדש את השיר עם הבית הנוסף לזכרו של רועי. בזמן ההקלטה עם תזמורת סימפונט רעננה בניצוחו של דודי זבה, לא העלינו על דעתנו כשבזמן שהשיר יהיה מוכן, שמונה שנים לנפילת רועי, שוב נכאב כולנו את נפילת בנינו במבצע 'צוק איתן'."

יהורם גאון ארץ צבי עם הפילהרמונית הישראלית / מנצח ומעבד: ירון גוטפריד

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הֵם קָמוּ/ והִכּוּ בִּקְצֵה הָעוֹלָם/ כִּבְנֵי רֶשֶׁף חָשׁוּ הִרְחִיקוּ עוּף/ לְהָשִׁיב אֶת כְּבוֹד הָאָדָם

אֶל אֶרֶץ צְבִי/ אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ/ אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר/ אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה/ שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,/ אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁבְּהָרֶיהָ/ פּוֹעֶמֶת עִיר מִדּוֹר לְדוֹר/ אֶל אֶרֶץ אֵם לְטַבּוּרָהּ/ קְשׁוּרִים בָּנֶיהָ בְּטוֹב וּבְרַע.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה עוֹבֶרֶת/ בִּשְׂדוֹתֵינוּ רוּחַ שָׁרָב/ עֲרָבָה אִלֶּמֶת תַּרְכִּין אָז רֹאשׁ/ עַל אֲשֶׁר עִם שַׁחַר לֹא שָׁב

אֶל אֶרֶץ צְבִי/ אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ/ אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר/ אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה/ שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,/
אל אֶרֶץ צְבִי שֶׁדִּמְעוֹתֶיהָ/ נוֹשְׁרוֹת עַל שְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת/ שֶׁעִצְּבוֹנָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ/ הֵם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבֶגֶד יוֹמָהּ.
כְּשֶׁהִפְצִיעַ שַׁחַר בָּאֹפֶל/ הוּא חִלֵּץ פָּצוּעַ מֵאֵשׁ/ כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ רִמּוֹן בְּגוּפוֹ סוֹכֵךְ/ לְהַצִּיל חַיִּים הוּא בִּקֵּשׁ
אָז אֶרֶץ צְבִי – / אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ/ אֶל מוּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כָּבְשָׁה/ וּכְשֶׁקָּרָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל/ הָרוּחַ חֶרֶשׁ אֶת שְׁמוֹ נָשָׂא
רוֹעִי ה' יִשְׁמֹר עָלֶיךָ/ עַל תֹּם דְּרָכֶיךָ עַל עֻזְּךָ/ עַל אֶרֶץ צְבִי – שֶׁנִּשְׁמָתְךָ/ שְׁזוּרָה לָנֶצַח בְּבֶגֶד יוֹמָהּ