למה להעביר את את "חלליות" המיתולוגי של החברים פורטיס את סחרוף לרצפת הדאנסהול הרגאיי? את הפתרונים מציע החבר גריילסאמר עם עזרה מאסי איילון. לכיסוי הוסיפו תבלין – מילות התעוררות באנגלית שכתב ושר Elan Atias, הזמר הנוכחי של להקת הויילרז הג'מייקנית (ששהופיעה במופע שחימם ע"י גריילסאמר ב-2009) גם תוספת קולית של שמרית דרור ואילן אטיאס וגם מקומו של הכינור המאלתר אינו נפקד.
ולתשובה: יצא עיבוד עשיר, אפרו-אתני, חורג מהגרסה המקורית. קליל יותר, שאנטיי יותר. יש תחושה שגריילסאמר בעיקר זקוק לעיבוד התוסס כדי לשדרג את המופע החי שלו. יצאה גרסה שמחה למצברוח משובב נפש, אבל אם תשאלוני האם אני מעדיף את הגרסה הזו על פני המקורית, אז אומר בפשטות: יצאתי לסיור בחלל המוסיקה, נהניתי לפזז גריילסאמר, אבל אני שב לחללית האם.
רמי פורטיס כתב שיר על פראנויה, חרדה, תחושת אשם, איבוד שליטה ורדיפה בעולם עתידני ללא עבר וזיכרון, שבו החלליות הן מבהירות את קטנותך – "חלליות להיות או לא להיות". זהו עולן שבו העתיד רודף אותך, אתה לא יודע מה יהיה, איך תשרוד. הדרך של העתיד לרדוף היא ע"י ההווה, האירועים שקורים עכשיו והמשמעות שלהם בראשך.
על אדמה רטובה ללא מעקה/ אני מתחלק ולעולם אין קצה
ללא עבר וללא זכרון/ אני הגיבור שרוכב בדמיון
חלליות רודפות אחריך/ חלליות קוראות לי לחזור
כשהרוחות נושבות מעליך/ חלליות להיות או לא להיות
כמו נשמה אבודה ללא מחסה/ מפליג אל האור על ספינת רפאים
העתיד רודף, ההווה הוא רובה/ אני עומד למשפט והם לא מרחמים.
חלליות רודפות אחריך…
כל מה שנאמר אתמול, עכשיו/ פתאום נשבר עף אל החלל ונעלם
חלליות רודפות אחריך…
