ילדי זמן גפן

אלמליח, לרוז, שטרית

מילים: ר' ישראל נג'ארה. לחן: מיכה שטרית. שירה: מיכה שטרית וליאור אלמליח.
5/5

מיכה שטרית, ליאור אלמליח וחיים לרוז בחרו לפרויקט המשותף שלהם פיוט של ר' ישראל נג'ארה, הפייטן הנודע מצפת שחי במאה ה-16 (1555-1628) שמתאר את אפסות האדם, את ההבל שבחיי החומר וקורא לאדם תיקון הנשמה ועשיית הנכון. ישראל נג'ארה מדמה את החיים לגפן.
"ילדי זמן גפן/ והמוות בוצר/ יקטוף כאשר יישר/ בעיני היוצר"- אנשים חיים על ציר זמן, המוות מאיים עליהם בכל רגע נתון שיישר בעיני אלהים.
"לכן- איש תבונות/ בר וצדה ימן/ ימאס חמדת זמן/ ויכניע יצר"- ולכן, האדם הנבון יכניע את יצרו וימאס חמדת זמן (חומרנות) – כי מהמוות לא ימלט.
המוות הוא יישות "יקטוף כאשר יישר/ בעיני הבוחר"- למוות יש בעלים, יש אחראי ומאוד ברור מי הוא. האלהים הוא שולחו של המוות, שאינו בוחל בשום אדם, אינו מבחין בין זקן לעול ימים, כולם בני החלוף – "יקטוף כאשר ישר/ בעיני היוצר".
גרסת האלבום הארוכה (קיימת כאן גם גרסת רדיו קצרה בכשתי דקות), נפתחת בצליל אקורדיון (אריאל אליאב) ובקול התפילה של ליאור אלמליח שהוא  נוגה, רחום וחנון ומסתיימת בצליל קלרניט יפהפה. הלחן מינורי, מעודן. לעומת טון הזעקה המסתלסל של אלמליח. שטרית שר את הטקסט בנינוחות כאילו משלים עם המציאות, כנוע-הוויה קיימת. המנגינתיות שהוא שר המילים מקילה על קליטתן.

הניגוד הזה בשיר – בין הטקסט הלא פשוט ובין העידון הווקאלי, המנגינה הנינוחה, צליל הקלרינט הג'אזי החם (דניאל זמיר) בסיום שמאריך את הקטע – יוצרים את המארג המוסיקלי המקומי (ים-תיכוני) היפה של חיבור עבר ועכשווי, כעין מוסיקה שמשלימה עם ההוויה הזו ומשאירה עוד שתי דקות להרהר בתובנות השיר.

מיכה שטרית – ילדי זמן גפן

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות