רון קרטר צילום מרגלית חרסונסקי

רון קרטר, רייכל-טורה, ג'ק דג'ונט, ג'ו לובאנו

פסטיבל ג'אז בים האדום הערב השלישי

25 באוגוסט 2015
/5

אלי דג'יברי, המנהל האומנותי של הפסטיבל לא יכול היה לעצור את התרגשותו, כשהציג את נגן הקונטרבס, ענק הג'אז רון קרטר.(78). הוא פרץ בבכי. קרטר ורביעייתו הצדיקו כל דמעה של דג'יברי. בהרכב שכלל שתי מערכות הקשה – פייטון קרוסלי בתופים, רולנדו מוראלס מאטוס בכלי הקשה ואת הפסנתרנית רנה רוזנס, הגיש קרטר רצף של קטעים שחוברו יחדיו במעברים מסגנון לסגנון –  סטרייט א-הד ג'אז, בי בופ, פוסט בופ בנגינה אלגנטית, בזרימה נפלאה, בנגינת קונטרבס שהאצילה על הנגנים שלו.
החלק הראשון של ההופעה היה למעשה צירופים של קטעי מיילס דיווויס ללא הפסקה. בג'אז כמו בג'אז – לא הכי חשוב באיזה קטע אתה בוחר. המטרה היא לייצר אימפרוביזציה מיוחדת, וקרטר הוא האיש לכך. קרטר הוביל ערב מעודן, שיחת ועידה בסמול טוק של נגנים מחויטים ומעונבים. אינטרקציה שבה מודגשת עבודת איש כלי ההקשה רולנדו מוראלס מאטוס  זריז לצד המתופף פייטון קרוסלי. רון קרטר עצמו – הוא דוגמה לנגן קונטרבס, שאמנם לא בא "לעבוד קשה", אבל מורגש שהוא לידר אלגנטי, "קלאסי" בגישה שלו לג'אז, מנגן בדרכו המסורתית – טון חם, אקורדים מלווים חכמים, צליל קונטרבסי פריך.
פרק ג' ברומן המלהיב בין עידן רייכל לויו פארקה טורה, בנו של עלי פארקה טורה האגדי, הזמר והגיטריסט ממאלי. תחילתו הסאשן של תל-אביב ב-2012, השניים הציגו מוסיקה  השוזרת מוסיקה מאלית אפריקנית מסורתית, פופ מערבי, אפרו קריבי, אלמנטים ים תיכוניים עם המוסיקה של רייכל. אווירת האזנה קלה, לא גרוב כבד.
זוהי תפירה זהירה של צלילים משני העולמות, באלתורים חמים עד סוחפים, איזונים נכונים בין סגנונות ותרבויות. "הסאשן של פריז" היה פרק ב' של "קולקטיב" של מוסיקאי מערבי סקרן, נועז, שנמצא תדיר במסע חיפושים סובב גלובוס ושל מוסיקאי אפריקאי, שנפתח למערב, "עלה" על האוריינטציה המלודית של רייכל וחבר אליו כדי להראות שאפשר למלא בתוכן אטרקטיבי את המושג "מוסיקת עולם". סייעו להרפתקה הזו לצאת לפועל סולימן קיין בקלבש, יוגב גלוסמן בבס ובכינור ויוסי פיין שהתארח בנגינת בס.
מנה עיקרית משובחת בערב הזה היתה הופעת השלישייה של המתופף הענק ג'ק דג'ונט בן ה-73 שסגרה מעגל הסטורי בג'אז: לצדו הופיעו שני ילדים מבית טוב, שניים שדג'ונט מכיר היטב את הוריהם. ראבי קולטריין, בן חמישים בסקסופון טנור, הוא ילדם השני של אליס וג'ון קולטריין. מתיו גאריסון, בן 45, נגן הבס, הוא בנו של ג'ימי גאריסון, הבסיסט של ג'ון קולטריין. דג'ונט הוא הסנדק של גאריסון, שבגיל 18 עזב את משפחתו שגרה באירופה ועבר לגור במשך שנתיים אצל דג'ונט כדי ללמוד ממנו כל מה שאפשר. מדובר בשלישייה שהיא השמנת והקצפת של הג'אז האמריקאי, עם מטען של אהבה למוזיקה הנישאת בין הדורות.
את ג'ק דג'ונט רציתי לשמוע מאז שאני מאזין לשלישייה הנצחית של קית' ג'ארטג'ארט-פיקוק-דג'ונט. אין ספק: דג'ונט הוא איש יצירתי, הרפתקן, אוהב שינויים ואתגרים במסגרת ה"פרי ג'אז", בניסיון להמציא משהו חדש. זה היה קונצרט ג'אז מצוין לאוהבי ג'אז איטנטלקטואלי, שבו בלט הקשר היצירתי של דג'ונט עם הסקסופניסט, ראבי קולטריין. בנגינה של השלישייה הזו היה משהו מאוד ייחודי עד כדי קשר מוסיקלי אינטימי שיש בו עוצמה מיוחדת ומהלכים מוסיקליים בתחום ההרמוניה והאקורדים שיכולים להתרחש רק בקרב טריו יצירתי כזה.
ג'ו לובאנו, סקסופוניסט הטנור והסופרנו (בן 62) כבר אינו סופר את הפעמים שניגן כאן (ג'אז במשכן, פסטיבל ישראל, פסטיבל אשדוד). האיש הזה הוא אחד המאלתרים הגדולים של הג'אז בעידן הזה, מוסיקאי שממשיך להתוות דרכו הייחודית. נגינתו עוצמתית, שוטפת, ספונטנית, עשירה מאוד. מאלתר בחסד בסגנון נגינה, שאין כמעט דומה לו, גם כשמדובר בנגינת סטנדרטים, גם בג'אז חופשי. לובאנו הצליח למזג את הנגינה האישית-חופשית שלו במסורת האימפרוביזציה. הריתם סקשן ששמענו יצירתי. בלט אצלו המתופף ברנרד ברון, שהתווה נתיב מיוחד במוסיקה של לובנו, וגם לפסנתרן לורנס פילדס ואיש הבס פיטר סלבוב לא חסר דבר.
בחלק האחרון של הערב שיתף לובאנו את אשתו, הזמרת, ג'ודי סילבאנו, היא נשמעה מעט צעקנית בשיר הראשון של טלוניוס מונק, אבל בהמשך הראתה יכולות ווקאליות וג'אזיות טובות מאוד.
שורה תחתונה: לקבל את רון קרטר, גק דג'ונט וג'ו לובאנו בערב אחד הוא משהו כמו התגשמות החלום הרטוב של כל חובב ג'אז.

וידיאו: רביעיית רון קרטר

וידיאו: רייכל טורה הקולקטיב

וידיאו: רביעיית ג'ו לובאנו

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות